בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שישי, 12 בדצמבר 2014

ציפי, או: המשא ומתן לאיחוד המאוחד



ציפי, או: המשא ומתן לאיחוד המאוחד
מילים: הלל גרשוני
שתיקה: בוז'י
========================

ציפי - אני אוהב את השמים
ציפי - אני אוהב את העולם
ציפי - אני אוהב את תנועותייך
את פרישוֹתייך, את מצעך שנעלם

אל תדבר בקול דרמטי
סליחה - בקול צפצפני
אני מאבאל'ה שמעתי
למפא"יניק אל תהיי כינור שני

לא לא, אני איני מפא"יניק
ולא מדבר בלי סיבה
אני בכלל כזה שתקני
זה הרגל שלי מעמותות ברק

ציפי - אל תסלסל לי בוזי'אדה
ציפי - הכל אמרנו כבר אתמול
ציפי - תשוב אל שלי, אל זהבה
הלא ידעת שהיא רוצה אותך בשמאל

תבכה זהבה תתייפח
איתך הכל נראה בהיר
אנחנו פה בלב שמח
את רואה, הנה כמעט חיברתי שיר

לא, לא נחוץ לי גבר לירי
תפסיק לשיר לי לה לה לה
אינך נותן לי כופתאות
ולא מציע לי תפקיד בממשלה

ציפי - אתן לך מה שתבקשיני
ציפי - אתן משרד ועוד אחד
ציפי - תהיי בפרונט של הקמפיינים
אפריז בח"כים, מה עוד תרצי תגידי מה

אני רוצה כיסא וכסף
אני רוצה ממך מילה -
דבר אחד אני כוספת:
להיות מחר כבר ראש הממשלה

את עוד תהיי לראש ממשלת
אל תדאגי, זה מסודר
את אחריי תהיי מושלת
רק תבואי, 'בקשה, תבואי כבר

ציפי - כן, תדבר אליי רוטציה
ציפי - הן זה עושה לי כה נעים
ציפי - ממילא אין לי פה עוד אופציה
בקואליציה, בוא ונחתום על הסכמים

אז מה אם אין סיכוי בשקל
אפילו יחד להרים
מין קואליציה מתוסבכת,
- לפחות נהיה בכל העיתונים

ציפי - הן הסקרים הם כה דרמטים
ציפי - נקרע ת'עיר אני ואת
ציפי - אנו כאלה כריזמטים
נגרוף מנדטים, ננהיג את העולם (כמעט)

ציפי - ומה אם שוב ישלוט פה ביבי
ציפי - האם אותי אז תעזבי?
ציפי - ואת זהבה ואת טיבי
אנ'לא נאיבי, בבקשה אל תְּכַזבי

די בוז'י אל תהיה בלטה
קושיה כזו אל תעלה
עכשיו ישם מה שלמדת
ואת פיך כוס של מים תמלא

ציפי - ממ ממ מממ
ציפי - מממ ממ ממ
ציפי - ממ ממ ממ מממ
מממממ, ממ ממ ממ ממ!

יום רביעי, 10 בדצמבר 2014

וכל הכבוד לשר!

השר אבו עין / הלל גרשוני
לחן: התנגדות עממית
=================

וכשהיה השר אבו עין בן עשרים
אז באו לביתו הציונים הארורים
קרבו אל מיטתו וכך אמרו אליו
הקלבוש שלנו רוצה אותך אליו


וכך ענה השר אבו עין בדיוק:
סלחו לי ציונים, לא נגעתי בג'וק
רק בנער יהודי, לא כזה חמוד
זה מותר כי אקיבוש מכניס אותי למוד
ומי אם לא אני יהרוג את היהוד?

והוא קיבל את העסקה,
ו"שוכראן" לג'יבריל אמר
ופה מטען של נפץ ושמה חבלה
ופה דקירה בבטן או פיגוע ראווה
ולכל הערבים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר

וכשהיה השר אבו עין בן ארבעים
אמרו לו בוא תהיה סגן שר לענייני האסירים
אמר וואלה סבבה ובכל כוחו דאג
לכל מחבל פנסיה, מלגה וקורת גג
כי מי אם לא השר ידאג להם לחג?

והוא נתן להם קצבה
ו"יאללה" למחבלים אמר
ופה עידוד לטרור, ושמה הסתה
ופה מתן בסתר לרוצחת ששפוטה
ולכל הערבים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר

וכשהיה השר אבו עין בן חמישים
אמרו לו: קח מינוי של שר, אנחנו מבקשים
וכך קיבל השר את המשרה האהודה
של מאבק בהתנחלויות ובגדר ההפרדה
כי מי אם לא השר יעשה אינתיפאדה?

והוא הלך להפגנה, ועל החיילים צעק
ופה יידוי של אבן ושם בקבוק תבערה
ופה ושם מכות עם מתנחל מהסביבה
ולכל הערבים שמחה וגאווה
וכל הכבוד לשר

וכשהיה השר בן חמישים ועוד חמש
בא להפגנה נגד הכובש
איך מת - זאת לא נדע, אך דבר אחד ודאי
זה קרה שלושים שנה מאוחר מדי

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

על אסונות אקולוגיים ושאר חירטוטים

בטור ב-NRG ביקשתי שיסבירו לי לגבי "האסון האקולוגי הגדול ביותר בתולדות ישראל", מה האסון הגדול בדיוק. זה שנפט נשפך זה אולי לא נחמד, ואולי גם גרם מעט נזק, אבל מה בדיוק הופך את זה לאסון אקולוגי נורא ואיום?

בתגובה קיבלתי בעיקר גידופים וקללות. תשובות ענייניות, כאלה שאפשר היה לדון עמן, היו מעטות עד להדהים.

ואז מישהו נתן לי לינק לפירוט הרחב ביותר שראיתי עד כה לאסון האקולוגי העצום והנורא. ובכן שימו לב כיצד אקולוגיסטים מורחים אתכם (בנפט):

"בשלב הראשון הוצף ונסגר כביש 90 , הנפט המשיך לזרום ויצר שלוליות ענק בשמורת עברונה".
שלוליות נפט. מצמרר.

"ערוצי זרימה בהם זורמים שטפונות עונתיים התמלאו בעיסה השחורה. התמונות הזוועתיות מתפרסמות בכל אמצעי התקשורת כך שגם מי שאינו מצוי בענינים יכול להבין את גודל האסון".
שלוליות נפט וערוצי זרימה. בסדר. והתקשורת מצליחה לשכנע את הציבור שיש פה דרמה מרגשת (כי כולם זוכרים את פיצוץ האסדה של BP וכל זה ומבחינתם נפט זה נפט).

"הפגיעה המידית היא בבעלי החיים הנלכדים בעיסה השחורה , גם אלה ש״רק חצו״ את השלוליות סוחבים את הרעל ולבסוף ימותו".

אתם ידעתם שחיה שדרכה בנפט תמות? גילוי מרעיש ומדאיג. לא ידעת שנפט זה דבר רעיל כל כך. וגם לא ראיתי מאות גוויות של צבאים ושועלים בנתיב הנפט. מה שכן, באמת ראיתי תמונות של עכבישים מתים. כואב הלב, מה אומר ומה אדבר.

"הפגיעה המידית בצמחיה הקרובה לערוצי הזרימה ולשלוליות השחורות תראה כבר בימים הקרובים הצמחים יתיבשו, בהמשך יתייבשו צמחים רחוקים מהעיסה שכן שרשי חלק מצמחי המדבר משתרעים על פני שטח גדול. מאוחר יותר תחלחל העיסה הרעילה לעומק הקרקע וגשמים יעמיקו את החילחול עד שהנפט יגיע לאקווה ממנה שואבים רוב עצי השיטה את מימיהם , השיטים יתיבשו".

אוקיי, אז יהיו כמה צמחים שיתייבשו. לגבי הטענה שהשיטים יתייבשו, בכתבה בהארץ נאמר ששום דבר מזה לא ודאי ("משמעות הדבר היא שהשורשים עלולים להיחשף באופן ישיר למגע עם הנפט, אך לא ברור עדיין מה תהיה התוצאה של חשיפה זו"). כלומר מה שהמומחים בהארץ כתבו בתור "מי יודע", הדוקטור הנ"ל כותב בפסקנות. ודאי רצה להרשים את הקוראים, אבל זה לא מוסיף לו אמינות.
אבל נניח לרגע שבאמת השיטים יתייבשו. זה באמת לא נחמד אבל לא ברור לי מה האסון הגדול בכמה עשרות עצי שיטה יבשים. ודאי תגידו שהם מקיימים את כל המערכת האקולוגית, ואם הם קורסים כל השאר יקרוס. תעשו לי טובה: אילו האקולוגיה הייתה כל כך שברירית, איך כדור הארץ היה שורד עד עכשיו? אתם יודעים כמה אסונות נוראים ואיומים הוא חווה? כן, בלי שום קשר לאדם. חילופי אקלים, מטאורים, בצורות, רעידות אדמה, תזוזות טקטוניות, מה לא. כששיווי משקל מופר, נוצר שיווי משקל אחר. כן, ככה זה בטבע. כל הזמן.

"עמוק יותר מקום גם אליו יגיע הנפט ,שואבים מים לאילת ולישובי הסביבה ויהיה צורך לטהר עשרות בארות כדי לאפשר המשך הספקת המים".

שוב, לפי הכתבה בהארץ אין סכנה שהנפט הגולמי יחלחל למי התהום. אבל נניח שכן, סוף סוף מדובר בנזק לא גדול שניתן לתיקון, אפילו לשיטת הדוקטור הכותב.

"השטח שהיום עדיין ירוק יהפך לצהוב ושחור הצבאים ויצורים אחרים ייכחדו".

שוב מלודרמטיות. לפי כלל הכתבות שקראתי, אין חשש לאוכלוסיית הצבאים (כך לפי הערכת מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, בכתבה לעיל בהארץ). אבל נניח לרגע שבאמת יקרה האסון ומאות צבאים ימותו. אז? צבאים מתים כל הזמן. ממגוון סיבות. זה עצוב שבעלי חיים מתים, אולי היינו רוצים שכולם יחיו לנצח ושאף מין לא ייכחד, אבל שוב, אלה החיים. מינים נכחדים כל הזמן, גם בלי קשר לאדם. אנחנו לא הרגנו את הדינוזאורים, אני מבטיח. אה, ואילו הדינוזאורים לא היו נכחדים אנחנו לא היינו פה בכלל.

 "עופות נודדים שנסמכו על החורש הירוק ישארו חסרי מחסה ומזון".

ובכן זה קורה כל הזמן בכל מיני תקופות של בצורת ושינויי אקלים. העופות מסתדרים. ואם לא, הם מתים. איך אומר השיר? "זה גלגל החיים". הלאה.

"בארות השרשרת (הפוגרות) שבחלקן הייתה לחות יתמלאו בתואבה (!) השחורה, אני ועמיתי הובלנו טיולים לאזור וכנראה שלא נוכל לעשות זאת בתקופה הנראית לעין".

אה! כאן קבור הכלב. האיש כנראה יאבד משהו ממקור פרנסתו. טוב, לפחות עם זה אני יכול להזדהות. זו מצוקה אמיתית של אדם אמיתי. אמנם לא "אסון אקולוגי חסר תקדים" אבל בהחלט ראוי לאמפתיה. מה שכן, אני ממליץ לו לעשות סיורים לנהר הנפט ולהסביר בדרמטיות את הנזק הכביר לאקולוגיה. הוא יכול לעשות מזה כסף לא רע, אני חושב.

---

ומילה לסיום, לגבי מומחיות: אומרים לי שאני לא מומחה לאקולוגיה ולכן אני לא יכול להביע דעה בנושא. ובכן: אני לא מומחה, נכון. אבל בשביל לטעון טענה חיובית ("יש אסון אקולוגי עצום") צריך שהמומחה גם יטען טענה מוחשית, ועדיף שיביא ראיות לדבריו. אם פרופסור למתמטיקה יצא נגד חוק ויטען שהוא הורס את המתמטיקה, נגיד, לא ניקח את דבריו כפי שהם רק משום שהוא מומחה. אם מומחה למדע המדינה יגיד על הליך כלשהו שהוא מסוכן, נבקש ממנו שיסביר מדוע הוא מסוכן. וכן, נוכל לחוות את דעתנו כבני אדם, בפרט אם הוא מבקש להשליך מכאן על הרבה החלטות מדיניות וכלכליות שאינן בתחומו. בשביל זה ברא אותנו הבורא עם שכל - כדי שלא ננהה אחרי מומחים ונאמין להם רק כי הם מומחים. אתם צריכים לזכור שהמומחים לאקולוגיה הם אנשים שבחרו במסלול הזה כי הם מאמינים בו מראש, וממילא אין שם מקום, ובוודאי לא פרנסה, למי שסבור שהפרת האיזון של הטבע זה טבעי וקורה כל הזמן, ושהאדם הוא יציר הטבע.

ופיסה נחמדה של ג'ורג' קרלין בנושא:

יום ראשון, 30 בנובמבר 2014

דילמת היבוסי, או: האם לסבא שלך קראו יצחק או ישמעאל?

הגחכה נפוצה כלפי אמונות דתיות, סכסוכים בין עמים או טיעונים בכל הנוגע להתבוללות, היא כמו הקומיקס המעולה הרצ"ב: מה זה משנה, לכל הרוחות, אם לסבא שלך קראו יצחק או *ישמעאל?



כבר חבורת פלטפוס נקטו בהגחכה הזו במערכון הנודע על היבוסי: "ספר חבקוק - לא זוכר איזה פסוק".

 

זו נקודה לא רעה, אבל עם כל הכבוד ההגחכה כל כך טובה שאתה לא מבין איך בדיוק סכסוכים בין עמים ממשיכים; מה, כולם טמבלים? אתם לא מבינים שהמחלוקת אם מורחים את החמאה מעל או מתחת לפרוסה חסרת כל היגיון?

התשובה הרגילה של השמאל (נקרא לזה שמאל לצורך העניין) היא: כן, זה מטומטם, ואם רק נסביר לאנשים את האמת, ונצייר קומיקס צבעוני, הנקודה תעבור. זו אמונת שמאל כללית: מלחמות, לדוגמה, זה דבר מטופש. ואם רק יסבירו לאנשים שאין טעם להילחם, הם לא יילחמו. אחר כך כשהם מנסים לפרוט את זה לפרטים הם נתקלים בכמה קשיים מעשיים, אבל הנקודה הבסיסית הזו חיה ובוערת תמיד ברקע.

אבל בואו נסתכל על זה לרגע. האם כשמדברים על התבוללות, למשל, באמת אכפת לי, או לבנצי גופשטיין, מי היה סבא רבא רבא רבא רבא רבא רבא של פלוני או של אלמוני? ודאי שלא. הנקודה היא של תרבות (אהא!) ושל דת, ולא של גנטיקה. לו יבוא ישמעאלי ויבקש להצטרף לעם היהודי, גופשטיין יחבק וינשק אותו (בתור טקטיקה להרתיע אותו מלהצטרף לעם היהודי, אני מניח).

אז מה מפריע בהתבוללות? מפריעה כמובן התפוררות המסגרת התרבותית המכונה עם (עם ישראל, לצורך העניין) והפיכה למילקשייק אחד אפור. זו הנקודה, ולא אם סבא רבא^1000 שלך היה יצחק, ישמעאל, חתי או יבוסי.

נעבור ל"סכסוך": האם באמת הסכסוך הישראלי-ערבי קשור איכשהו לספר חבקוק לא זוכר איזה פסוק? ברור שלא; אין למעשה שום פסוק, בספר חבקוק או בכל ספר אחר, שגוזר איזו איבת נצח בין שני העמים. וגם לו היה פסוק כזה, הוא לא היה משנה הרבה. יש דינמיקה אחרת, התנגשות ציוויליזציות ומאבק בין תרבויות, בין אנשי המדבר המבקשים להשליט את דתם, או רואים במקום מולדתם החוקית וביהודים ברברים כובשים קולוניאליסטיים, ובין יהודים הרואים באזור את מולדתם הקדומה, ואשר הגיעו אליה לאחר רדיפות שנמשכו מאות רבות של שנים, בתקווה למצוא מקום שבו יוכלו להגן על עצמם וגם להחיות את מורשתם הקדומה.

כן, זה קצת יותר מורכב מרצועת קומיקס או ממערכון קאלט, אבל בכל זאת יש בזה טיפ-טיפה יותר עומק, כמדומני.

אבל תמשיכו להעיר על קומיקסים כאלה שהם "גאוניים!", למה לא.

יום שישי, 10 באוקטובר 2014

על היתר המכירה והרומנטיקה של החקלאות


פסוק שהמציאו צהר (המקור הוא "ושבתה הארץ שבת לה'"), אולי כהשפעה מספרו של הרב קוק, שבת הארץ, משמש פתיח נהדר לחוברת קצרצרה מלאה סתירות פנימיות וטיעונים מוזרים.
הפתיח הנשגב ומלא ההוד מדבר על חשיבות שנת השמיטה כשנת תיקון האדם, האדמה והחברה", מצווה ש"מכוונת אותנו להרפות מעט מתחושת הבעלות על הארץ". "קיום מצוות השמיטה יוצר שוויון בין המעמדות השונים בחברה" וכן הלאה. ומיד באותה נשימה מסבירה החוברת שקשה מדי לקיים את השמיטה ולכן צריך לעקוף אותה.
"ייום מצוות השמיטה מעמיד בפני החקלאי והחברה קשיים רבים", אומרת החוברת ומצטטת את דברי התורה "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת", אבל משום מה לא ממשיכה ומצטטת את תשובת התורה לעניין ("וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"). לא ולא. לתורה אולי יש תשובה אחת לעניין, אבל לרבני צהר יש תשובה אחרת, היתר מכירה ואוצר בית דין.
נו, היתר מכירה. "בהיתר זה עשו שימוש גדולי הפוסקים כבר לפני קרוב לשלוש מאות שנה, ולאורך הדורות הוא אושר שוב ושוב על ידי הפוסקים". יותר מדויק יהיה לומר שההיתר הזה היה נתון בוויכוח סוער שוב ושוב בכל שמיטה ושמיטה. לא ברור מיהם "הפוסקים" שאישרו את ההיתר שוב ושוב, ומדוע הם עדיפים על פני הפוסקים החולקים עליהם.
רבני צהר מודים ש"הפוסקים הדגישו כי מדובר בפתרון זמני הנובע מצרכי השעה", וש"במציאות הנוכחית שוב אין מצוות השמיטה מעמידה את עם ישראל בסכנת רעב". נו, אז מה הסיבה להמשיך בכך? הו, טוב ששאלתם.
"השבתה מוחלטת של המשק החקלאי בשמיטה עשויה לפגוע אנושות בחקלאות העברית" - חבל שהתורה לא חשבה על זה כשהיא ציוותה על השמיטה - "שהיא אחד הביטויים המשמעותיים של מצוות יישוב הארץ והתנועה הציונית".
שימו לב: מה חשוב בחקלאות העברית? שהיא ביטוי משמעותי של מצוות יישוב הארץ, ושל התנועה הציונית.
נתמקד ראשית בחלק הראשון. יש כאן עניין של מצווה מול מצווה, יישוב הארץ מול שנת שמיטה. האם באמת "היבט משמעותי של מצוות יישוב הארץ" יש בכוחו להפקיע את מצוות השמיטה? ובכלל, מתי בדיוק החקלאות העברית אינה מצויה בסכנה בזמן קיום השמיטה? האם אתם רומזים שהתורה מכוונת את קיום השמיטה רק לתקופה של נסים גלויים? שכל התשבחות של חכמים על "גיבורי כוח עושי דברו" המקיימים את השמיטה היו קצת מיותרות, ואולי אפילו מזיקות כי הן מנעו את האפשרות של מציאת הפטנט של היתר מכירה?
והחלק השני בכלל מדהים: מדובר באחד הביטויים המשמעותיים של התנועה הציונית. שמעתם נכון. "התנועה הציונית" הפכה כבר לנימוק הלכתי בילט-אין. פגיעה בתנועה הציונית (היא קיימת בכלל היום, אגב?) היא כה חמורה עד שאם אפשר לעקוף מצוות בשבילה - למה לא.
החוברת של צהר - עמ' 1

נמשיך: "האחיזה החקלאית בארץ שומרת על אדמות המדינה". מה זה אומר בדיוק? שאם יהודים, חלילה, יעבדו פחות אדמות, וערבים, חלילה, ישתלטו עליהן ויעבדו אותן, המדינה תתפרק? למה ומדוע? אנחנו חיים במדינה ריבונית, עם צבא וכל העסק. הדבר היחיד שבינתיים גורם למדינה להיפרד משטחים שהיא מחזיקה בהם אלו החלטות ממשלה מפורשות, לא חקלאי שמחליט להפוך להייטקיסט.
"והתוצרת החקלאית מספקת פרנסה לעשרות אלפי משפחות של חקלאים, עובדי אריזה, שיווק, ייצור ועוד". נכון, אבל היום החקלאות אינה מה שהייתה פעם. היא לא השלד המרכזי של הכלכלה, ולמעשה המדינה יכולה להסתדר יפה מאוד גם אם תתבסס עוד יותר על ייבוא, ואילו החקלאים (ועובדי האריזה וכו') יעברו לתחומים אחרים, שבהם כישרונותיהם יבואו עוד יותר לכדי ביטוי.
העובדה שקיימים מכסי מגן גבוהים בכל הנוגע לחקלאות, וסיבסוד מסיבי אחר, ישיר ועקיף, מראה בצורה שאין בהירה ממנה שחלק לא מבוטל מהחקלאות היום הוא נטל, הרבה יותר מאשר שהוא נכס. למכסי המגן (המעלים את יוקר המחיה) ולפטנטים של היתר מכירה יש דבר אחד משותף: הרומנטיקה של החקלאות. ההפיכה של החקלאות לדבר שאי אפשר בלעדיו, ולא לענף שיש להתייחס אליו כפי שהוא, היא בעיה כלל עולמית למרבה הצער. מכל מקום ההיאחזות בהיתר המכירה של הרב קוק, בלי קשר לשינויים שעבר העולם (תוך תירוצים מתאימים) מתאימה לחסידים של רבם, אבל לא לאנשים שאמורים לחשוב בכל דור מחדש ומלכתחילה.
עוד משפט שנאמר בסיום הוא שבהיעדר היתר המכירה "עלול מערך הכשרות בארץ להתמוטט". מה פירוש? כנראה הכוונה היא כזו: אם לא נתיר היתר מכירה, חקלאים רבים יותר (שאינם שומרי תורה ומצוות) יעבדו את הארץ כרגיל. ואז מה? ואז חילונים רבים יותר יקנו ירקות האסורים מדברי חכמים. נו, ובכן לדבר כזה לא קוראים "התמוטטות מערך הכשרות". קוראים לזה אנשים שאינם מקפידים על כשרות. כל עוד יהיו בארץ מספיק אנשים שמעוניינים אקטיבית בכשרות טובה, יסופקו להם המוצרים בכשרות הטובה. בקיצור לא ברור מהו החשש הזה, וכבר אמרו חכמינו "אין אומרין לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך".
החוברת של צהר - עמ' 2

בהמשך בדיון ב"אוצר בית דין" אומרים כותבי החוברת דרך הילוכים ש"פתרון זה איננו מתאים לכל סוגי הגידולים... והוא מעלה מספר קשיים הלכתיים" (בלי לפרט). והנה בהחלטות בסיכום נאמר שמועצת רבני צהר קוראת לציבור הרחב לרכוש תוצרת של היתר מכירה ושל אוצר בית דין; וששני המסלולים ראויים מבחינה הלכתית, ו"אין משמעות למושג 'מהדרין' שמרבים להשתמש בו ביחס למסלולים השונים".
כלומר אף שבשני המסלולים האלה יש קשיים הלכתיים לא מבוטלים, עדיין מי שמעדיף לוותר על הפקפוקים האלה אינו נחשב "מהדר". למה? אה, ברור: "יש להעדיף את שני המסלולים הללו, המחזקים את החקלאות הישראלית, על פני רכישת תוצרת חקלאית זרה הפוגעת בנו".
כלומר שיקולים לאומיים נישאים כאלה מאיינים את הפקפוקים ההלכתיים וגורמים להעדפה לצד הזה. ולי רק נותר לתהות: כיצד רכישת תוצרת חקלאית זרה פוגעת בנו? ברחל בתך הקטנה, מה הסיפור?
אם נייבא תפוחי אדמה מירדן, מה בדיוק יקרה? המדינה תתמוטט? נניח אפילו שמדובר ברכש מהחקלאים הפלסטינים. נו, מה רע? להם לא מגיע להתפרנס? מה, אם נקנה מהם ירקות זה יהפוך ישר לרקטות? חשבתי שהמימון לרקטות מגיע בכלל מקטר ולא מכמה איכרים דלפונים. ומה קרה לדו קיום בשלום, לתמיכה בכל העולם וכל זה? איך פתאום תמיכה דווקא בחקלאות ישראלית הופכת להיות כה חשובה, עד שהיא מסירה כל ספק ופקפוק אחר?
----
אגב, זוכרים את הפסוק "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"? ואולי אנחנו חיים בדיוק בתקופה הנסית הזו, שמאפשרת לנו לספוג את נזקי השמיטה, ואף לתמוך בחקלאים בשנה זו?
----
גם אם כן וגם אם לא, מעניין כאן השילוב בין שתי תפיסות פופולריות ומוזרות: העירוב בין פוליטיקה לבין הלכה ("הציונות תינזק!") והראייה הרומנטית של החקלאות, כדבר שבלעדיו תיחרב הארץ, גם כשאנחנו כבר באמצעו של העשור השני למניינם למאה הכ"א למניינם. אבל מדובר בצֹהר. הם הרי מומחים בלקיחת תפיסות פוליטיות מפוקפקות והפיכתן לעיקרי אמונה דתיים.

===
ראו גם פוסט על הערמה דומה, מכירת החמץ.

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

בלי זכויות יוצרים - על הספר "טובה ורחבה" של יונתן בן עמי

טובה ורחבה
יונתן בן עמי

יֵשְׁנָן יוֹתֵר חֶשְׁבּוֹנִיּוֹת מַס מֵאֲשֶׁר שִׁירִים. לְעִתִּים חֲסֵרָה חֶשְׁבּוֹנִית מַס, וְאָדָם מִתְקַשֵּׁר לְהַנְהָלַת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַסַפָּק וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ לוֹ אֶת הַחֶשְׁבּוֹנִית. הוּא לֹא מַרְפֶּה עַד שֶׁהוּא מְקַבֵּל בְּפַקְס הֶעְתֵּק שֶׁל הַחֶשְׁבּוֹנִית עִם חוֹתֶמֶת 'נֶאֱמָן לַמַּקּוֹר'. וְאוּלָם, נָדִיר שֶׁיֶּחְסַר שִׁיר וְהָאָדָם יִתְקַשֵּׁר לַמְּשׁוֹרֵר וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ בְּפַקְס אֶת הַשִּׁיר (וְיֵשׁ גַּם תְּעוּדוֹת מִשְׁלוֹחַ).
חֶזִי לֶסְקָלִי מַזְכִּיר לָנוּ שֶׁהַמַּדָּף בּוֹלֵם אֶת הַסֵּפֶר שֶׁתַּכְלִיתוֹ הִיא נְפִילָה אֶל הַתְּהוֹם. אֲבָל עִם סְפָרִים דִּיגִיטָלִיִּים זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְסֻבָּךְ. בְּכָל הָאֶרֶץ יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֶה תֵּבֵל מִלֵּיהֶם. וּבִמְיֻחָד בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לִפְּרוֹיֵקְט בֶּן־יְהוּדָה, וּלְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתָּן לִקְרֹא בָּאֲתָר שֶׁל מְכוֹן מַמְרֵא וְיֵשׁ לָהֶם גִּרְסָה לֹא רָעָה גַּם בַּאֲתָר סְנוּנִית. מַה יִּבְלֹם אוֹתָם מֵהַנְּפִילָה אֶל הַתְּהוֹם? אוֹ שֶׁמָּא הֵם כְּבָר נוֹפְלִים אֶל הַתְּהוֹם הַמְּהַבְהֶבֶת בֵּין הַמִּלִּים הַמְּנַסּוֹת לְכַסּוֹתָהּ לְלֹא הַצְלָחָה? (פרק 49).

ל"טובה ורחבה", ספרו החדש של יונתן בן עמי, קראווניסט ומשורר, אין מדף. הוא יצא בפורמט דיגיטלי בלבד, ולפיכך אין לו בררה אלא ליפול לתהום. ואכן, לשם בדיוק הוא נופל. הגיבור, יהודה, עובד ברשות המים ומודד מי תהום, והספר כולו צולל לתהומות – מוחשיים ומטפוריים, ומלהטט בשאיבה ממקורות רבים ומגוונים.

אמרנו גיבור, משמע לספר יש עלילה. ובכן יש לו, ואולם זו אינה חשובה כל כך. יעידו על כך הסטיות המרובות ממנה, קדימה ואחורה בזמן, ואל חייהם של גיבורי משנה שונים; הקטעים השיריים והסמי־שיריים המשולבים בספר, וההרהורים הרבים החורזים אותו. לא לחינם התעקש בן עמי לנקד את הספר (גילוי נאות: הניקוד בוצע על־ידי), כרוצה לומר: זו פרוזה, אבל לא ממש. שירה, אבל לא בדיוק.
עולה להרים וצולל לתהומות. הקרוואן של יונתן בן עמי  צילום: יונתן בן עמי‎
הקרוואן של יונתן בן עמי
צילום: יונתן בן עמי‎

בשם אומרו
לְהַגִּיד שֶׁפֶּרֶק 3 הוּא פְּלַגְיָאט זֶה כְּמוֹ לְהַגִּיד שֶׁהַמִּשְׁפָּט "כָּל קֶשֶׁר בֵּין הַדְּמוּיוֹת בְּסֵפֶר זֶה לְבֵין הַמְּצִיאוּת הוּא מִקְרִי בְּהֶחְלֵט" הוּא גְּנֵבָה סִפְרוּתִית (פרק 9)

הבחירה של בן עמי בפורמט דיגיטלי אינה מקרית. אחת מהתמות המרכזיות השזורות בספר היא יציאה נגד האורתודוקסיה של השמירה על זכויות יוצרים. האם המשפט "כל קשר בין הדמויות בספר זה לבין המציאות הוא מקרי בהחלט", האמור ביצירות רבות, הוא גנבה ספרותית? האם שימוש במקורות שונים ורבים, מוטיב מרכזי בכל תרבות ובפרט בתרבותנו ובספר הספרים, המלא ברפרנסים עצמיים, הוא פסול? יונתן בן עמי סבור שהמצאת "זכויות היוצרים", שנועדה לכאורה לעודד יצירה, דווקא מדכאת אותה.

הַקּוֹרֵא בֶּן זְמַנֵּנוּ עָלוּל לְהָבִין כִּי עִקַּר כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר 'כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם' הוּא מַתַּן הַקְּרֵדִיט, כְּלוֹמַר 'כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם', בְּנִגּוּד לְ'כָל הָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ'. הֲבָנָה זוֹ מֻשְׁפַּעַת מִתְּפִיסַת זְכֻיוֹת הַיּוֹצְרִים, שֶׁלִּכְאוֹרָה נוֹעֲדָה לְעוֹדֵד יוֹצְרִים לִיצוֹר, אַךְ בְּפֹעַל אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת לָהֶם לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁכֵּן הֵם עוֹסְקִים כָּל הָעֵת בְּנִסְּיוֹנוֹת לְחַדֵּשׁ, וְכָךְ מִתְרַחֲקִים מִלֵּב יְצִירָתָם. וְאוּלָם, בְּעֵינֵי הַתַּנָּא שֶׁקָּרָא אֶת הַמִּשְׁפָּט, עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה אֲמִירַת הַדְּבָרִים, כְּלוֹמַר 'כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם', בְּנִגּוּד לְ'כָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ': הַקַּמְצָן הַשּׁוֹמֵר אֶת הַדְּבָרִים לְעַצְמוֹ, אוֹ הַחוֹשֵׁשׁ לִטְעוֹת וְלָכֵן שׁוֹתֵק, בִּבְחִינַת "וַה' הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה". וּמִכֵּיוָן שֶׁהַדְּבָרִים עֲשׁוּיִים לְהַתְעוֹת בִּקְרִיאָה רִאשׁוֹנָה גַּם אֹזֶן קַשֶּׁבֶת וְלֵב מֵבִין רָאִיתִי לְהָבִיא בָּזֶה אֶת הַדְּבָרִים הַמְּעַטִים הָאֵלֶּה (פרק 24).

זכויות היוצרים מעקרות את היוצר, אומר בן עמי. במקום לעסוק בלב יצירתם – המקורות שקדמו להם – הם מתעסקים בחידוש ומתרחקים מן המקור.

אינני בטוח שזו אכן הייתה כוונת התנא, אך אין זה משנה. התנא ודאי רצה שיעשו את שני הדברים – שיצטטו ושיביאו את המקור, ולא שיפחדו מתביעות ולא ישתמשו בחומרים קיימים. וזאת אכן עושה יונתן בן עמי. בסוף הספר (וכי יש בכלל סוף לספר דיגיטלי? רצוני לומר: בדף מיוחד באתר הספר) מרכז יונתן את רשימת המקורות שבהם עשה שימוש. ואיזו רשימה עשירה! אלתרמן ורטוש, תהילים ומשלי, מאיר אריאל ולאה נאור, מנדלי מוכר ספרים ומאיה ערד, מילן קונדרה ואגי משעול, ספרי יואל, שיר השירים ויונה, ועוד ועוד, ואם תרצו מאתגר אתכם הספר במין טריוויית "248 שאלות" (כמניין המקורות הנמנים ברשימה), למצוא מה מקורו של כל משפט בספר.

אין זה כמובן רק עניין של טריוויה. מעבר לחשיבות הספרותית שיש בשימוש במקורות קודמים, דומה שיש כאן תצוגת תכלית: ראו, כמה חשוב השימוש במקורות קדומים, והירידה לתהומות העבר. כן, אפשר לעשות זאת עם זכויות היוצרים; אך ודאי הדבר מוגבל יותר, ומכוון את היצירה למקומות מעוקרים יותר.

רחבה יחסית
בִּיקוּם מַקְבִּיל מֶגָה־וִידֵאוֹ סוֹגֵר אֶת הַ־FBI, הָאָרֶץ מַצִּיעִים לָנוּ 4.90 שָׁ“ח כְּדֵי שֶׁנְּסַיֵּם לִקְרוֹא אֶת הַכַּתָּבָה, קַבְּצָנִים עוֹמְדִים בָּרְחוֹב וְמְפִיצִים שֶׁקֶט (פרק 27).

הנה כי כן, זהו חזונו של יונתן: ניצחון התוכן החופשי על פני הממסד הממשלתי וממסד הדפוס המיושן. בינתיים, אגב, נראה שחזונו של יונתן הוא־הוא המציאות: מגה־וידאו נסגר, אך מאה אתרים דומים נפתחו; הארץ הקים חומת תשלום, אך כל יודע דבר יודע כיצד לעקוף את החומה, בדרכים שונות ומשונות. התוכן החופשי, כך נראה, אינו חזון אוטופיסטי: הוא כאן, והוא כנראה העתיד. וספרו של יונתן הוא אבן נוספת בבניין הזה.

"אֲבָל רֶגַע," אוֹמֵר גִּדְעוֹן, מוֹצִיא כַּרְטִיס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מֵהַחֲתֻנָּה שֶׁל מֵרַב וְרוֹנֵן וּמוֹשִׁיט אוֹתוֹ לִיהוּדָה, "אָכַלְתָּ, תְּבָרֵךְ". יְהוּדָה כֹּה אֲסִיר תּוֹדָה עַל מַחֲצִית הַכָּרִיךְ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין, הוּא נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכָה וּמְבָרֵךְ. כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַמִּלִּים "טוֹבָה וּרְחָבָה" הוּא מְצַחְקֵק וְשׁוֹאֵל –"רְחָבָה?! טוֹבָה בְּסֵדֶר, אֲבָל רְחָבָה?" – "רְחָבָה זֶה יַחֲסִי" מֵשִׁיב גִּדְעוֹן. –"יַחֲסִית לְאֵיזוֹ אֶרֶץ הִיא רְחָבָה?" מַקְשָׁה יְהוּדָה. – "לֹא יַחֲסִית לְאֶרֶץ, אֶלָּא תָּלוּי בַּיַּחַס שֶׁל הַמְּבָרֵךְ. זֶה עִנְיָן שֶׁל רֶזוֹלוּצְיָה. מִי שֶׁנּוֹסֵעַ 130 קָמָ"שׁ מְפַסְפֵס אֶת הַמְּקוֹמוֹת בַּדֶּרֶךְ וְהָאָרֶץ תֵּרָאֵה לוֹ צָרָה. מִי שֶׁהוֹלֵךְ בָּרֶגֶל חוֹוֶה גַּם אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ וְהָאָרֶץ תֵּרָאֵה לוֹ רְחָבָה. וּלְכָךְ מְכַוֵּן הַכָּתוּב, שֶׁתֹּאמַר 'רְחָבָה' וּמִתּוֹךְ כָּךְ תְּגַלֶּה וְתִזְכֹּר שֶׁהִיא רְחָבָה (פרק 71).

יונתן הוא קראווניסט. הוא נוסע בארץ לאורכה ובעיקר לרוחבה, ואיתו יהודה גיבור סיפורו, והוא יודע שהארץ שלנו יכולה להיות צרה, יש שיאמרו צרה צרורה, אך גם חש כי היא מעל לכול רחבה. הקורא בספר אינו רק קורא: הוא משוטט מן הצפון לדרום, פוסע בנתיבים שלא ידעם עיט ולא שזפתם עין איה, עולה להרים וצולל לתהומות, חוזר לעבר המקראי ולמיתולוגיות קדומות עוד יותר וקופץ לעבר הקרוב, אל החדשות ואל השירה המודרנית.

וּמִתַּחַת לָאַסְפַלְט מַצָּע, וּמִתַּחַת לַמַּצָּע שְׂרִידֵי אַסְפַלְט שֶׁל הַכְּבִישׁ הַיָּשָׁן, וּמִתַּחְתָּיו עוֹד שִׁכְבַת מַצָּע וְתַחְתֶּיהָ אֲדָמָה וְסֶלַע גִּיר וּמִתַּחְתָּיו שְׁלוֹשָׁה אַרְגְּזֵי תְּנוּבָה שֶׁעֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד וּמִשָּׁם צַבִּים כָּל הַדֶּרֶךְ לְמַטָּה (פרק 107).

מעל לכול, יונתן הוא משורר. והפרקים השיריים בספר הם אלה שמהווים בעיניי את שיאו. נכון, ישנן יותר חשבוניות מס משירים, אך סוף סוף כאשר אין לשירים מדף והם כולם דיגיטליים, אין מי שימנע בעדם ליפול לתהום ולשכפל עצמם בראי המים, ולזחול לאִטם כל הדרך למטה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ד, 12.9.2014

לקריאה נוספת בעניין זכויות היוצרים, ראו הפוסט שלי על קניין רוחני ושקרים אחרים.

יום שישי, 5 בספטמבר 2014

משקפיים - מוצר צריכה בסיסי!

יעקב הלפרין צודק. משקפיים זה מוצר צריכה בסיסי. לפי סקר שנערך לפני ארבע שנים, כ-72% מהישראלים מרכיבים משקפיים או עדשות מגע. האם יכול להיות שנכות רחבת היקף שכזו - וקוצר ראייה הוא נכות לכל דבר, המצריכה עזרים או ניתוח - תהיה פרוצה לשוק החופשי החזירי?

תחשבו על זה: מיליוני ישראלים זקוקים למשקפיים. בלעדיהם חייהם אינם חיים. ועדיין אין כל פיקוח על שוק המשקפיים. על מחיר הלחם האחיד יש פיקוח. אפילו על מחיר הלחם הפרוס (גם הוא מוצר צריכה בסיסי? אנחנו לא סומכים על אנשים שיידעו לפרוס לבד את הלחם?) יש פיקוח. ועל חלות. גם על חלב 3%. ועל חלב 1%. בשקית ובקרטון. גם על ביצים טריות. ועל ביצים סופר-טריות. ועל חמאה. ועל מלח רגיל. ועל מלח גס. ועל אשל. וגיל. ושמנת חמוצה. ושמנת מתוקה. וגבינה צהובה. וגבינה לבנה. גם על מחיר התחבורה הציבורית יש פיקוח. אז למה לא על משקפיים?

הצעד המתבקש מצד משרד הכלכלה יהיה אם כן להכניס את המשקפיים לרשימת המוצרים עם מחיר מפוקח, כולל התייחסות מפורטת לסוגי מסגרות שונים, סוגי עדשות, ביפוקל ומולטיפוקל, ציפויי UV, משקפי שמש, עדשות מגע, ועוד מגוון של פרטים ופרטי פרטים. חשוב יהיה כמובן להושיב ועדה של אופטומטריסטים בלתי תלויים שידונו בקטגוריות השונות, יעסקו בערעורים, ינהלו משא ומתן מול הלוביסטים של חברות האופטיקה, ועוד.

חשוב יהיה כמובן גם לתת סבסוד לחברות שיראו עצמן מפסידות מן העסק. וכמובן לאסור על ייבוא עצמאי של משקפיים, דרך אתרי האינטרנט השונים, שיהיה אמנם זול בהרבה למזמינים אבל יפגע בעבודה העברית היקרה שלנו. נכון, זה יעלה הרבה כסף למדינה, וייצור חוסר יעילות במחירים ומוטיבציה הפוכה מצד יצרני המשקפיים, במקום לייעל את העבודה, להראות כמה היא עולה להם כסף - אבל היי, גם במחיר הלחם הסיפור הוא אותו דבר בדיוק, נכון?

בעצם, למה רק משקפיים? האם מחשב נייד, לדוגמה, אינו מוצר צריכה בסיסי? יש מישהו היום שיכול לעבוד בלי מחשב? ומה עם סמארטפון? איך הילד יתקשר עם החברים שלו, שכולם בווטסאפ? אפשר כמובן להמשיך את הרשימה עוד ועוד.

ההיגיון מאחורי רשימת המוצרים בפיקוח מחירים הוא היגיון הגורס שהשוק החופשי אינו מסוגל לעשות את מה שהוא אמור לעשות: לשקף באמצעות המחירים את סדרי העדיפויות של הצרכנים לאור המשאבים המוגבלים. אם נסיר את הפיקוח, מאמינים החכמים שמאחורי הפיקוח על המחירים, יתרחשו אסונות סוציאליים: אנשים ירעבו ללחם פרוס ולחלב 1% בקרטון, יכמהו למעט חמאה וישוועו לביצים סופר-טריות ואין מושיע. איך זה שמחירי הלחם במדינת ישראל - מחירים בפיקוח, כזכור - הם הגבוהים בעולם, זו כנראה תעלומה שאין איש שיפתור. אילו היו המשקפיים בפיקוח, ודאי היו מאמינים אותם אנשים שאם נסיר את הפיקוח יגששו כעיוורים מאות אלפי אנשים בלי שיוכלו להשיג את מוצר הצריכה הבסיסי הזה.

אין היגיון של ממש בפיקוח רק על חלק מן המוצרים: אם אתה מאמין ביכולת של השוק החופשי לפעול כדי לספק בצורה האופטימלית את הרצונות של כולם, כי אז הוא יפעל באותה צורה מיטבית גם לגבי הלחם, השמנת, הביצים והחלב. אם אתה מאמין בקביעת מחירים מלמעלה, דרך ועדות ולוביסטים, זה לא יכול להיעצר ברשימת מוצרים כה קצרה. יש להטיל פיקוח על כלל המחירים, להקים ועדות על כל מוצר ומוצר, לחלק את הארץ לקולחוזים, ולהכין תוכנית חומש מסודרת היטב בחסות המפלגה. כי בינינו, לא רק משקפיים זה מוצר צריכה בסיסי. 

פורסם ב-nrg. לכל הטורים שלי ב-nrg לחצו כאן.

יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

על מקור מימון פלאי להוצאות "צוק איתן"

צוק איתן, או כמו שבוודאי יקראו לה בעתיד - מלחמת הפסקות האש, לא הייתה מלחמה זולה. המשק קרטע, התיירות נעלמה, צווי מילואים חולקו כמו גיליונות ישראל היום, ופצצות חכמות, טיפשות וממוצעות הומטרו כמו סוכריות בבר-מצווה עמוסה במיוחד. המיירטים שיירטו עלו הון, והרקטות שלא יורטו גרמו גם הן נזק לא קטן. "מלחמה היא גיהנם", אמר הגנרל שרמן, אבל תגידו מה שתגידו, גיהנם לפחות לא עולה כסף.

בקיצור, מישהו צריך לשלם את המחיר. ומי ישלם? על כך התגלעה מחלוקת פומבית בין שר האוצר המלומד שלנו, הפרופסור לכלכלה יאיר לפיד, לבין נגידת בנק ישראל. האחרונה אמרה: להעלות מסים; לפיד לעומת זאת טוען: אין להעלות מסים, יש לקצץ בתקציבים. וכבר הוגש לממשלה חשבון של קיצוץ רוחבי על סך מיליארד וחצי ש"ח, ח"כ אורי אריאל ואחרים החלו להשמיע קולות מחאה, וששון ושמחה במדינה.

מקור מימון פלאי

ברשותכם, הייתי רוצה להציע אפיק אחד, שבו ניתן לכסות את הוצאות המלחמה ועוד להישאר בעודף. כוונתי לסעיף שהופיע בחשבון הבנק שלי לפני כמה ימים, ובו נאמר שנזקף לזכותי תשלום על סך 420 ש"ח, וכל זאת על שום שזכיתי והולדתי שלוש בנות. בכל חודש וחודש אני משפשף את עיניי בתימהון ובודק שאכן כך הם הדברים: פשוט משום שיש לי צאצאים, המדינה מחליטה להעניק לי כסף. בלי קשר למצבי הכלכלי, בלי קשר לשום שאלה אחרת: יש לך ילדים - קח. אין לך? ובכן, אתה יודע מה צריך לעשות.

פשפשתי ומצאתי שלפי נתוני הביטוח הלאומי, מכוח הסעיף הזה מועברים כ-381,770,286 ש"ח מדי חודש בחודשו לכיסי האזרחים - בני המזל שיש להם ילדים, כמובן. נכפיל ב-12 ונקבל  4,581,243,432. ובמילים: ארבעה מיליארד וחצי שקלים בשנה.



סעיף חסר היגיון

מדוע שהמדינה תשלם כסף למי שיש לו ילדים - רק משום שיש לו ילדים? התשובה המיידית היא כמובן שסעיף שכזה מעודד ילודה. אבל במדינת ישראל אין ילודה שלילית - היא מן המדינות עם שיעור הילודה הגבוה במערב. ואם יש כאן מגמה נסתרת לעודד ילודה יהודית דווקא, כאיזה פתרון ארוך טווח לבעיה הדמוגרפית, הוא כמובן אינו יעיל שהרי המדינה אינה מפלה בתשלומים, ובצד המגזר החרדי, המרוויח הגדול מן התשלומים הוא המגזר הערבי.

מצד ההיגיון, אין הצדקה לכך שמישהו ישלם לך על כך שהולדת ילדים. נכון, גידול ילדים זה עסק יקר. ועדיין, זה העסק האישי שלך. ורוב האנשים, תאמינו או לא, מצליחים להתמודד עם העסק הזה. אלו שלא - ובכן, מדובר באנשים שיש להם בעיות כלכליות אחרות, ומי שתומך במדינת סעד יוכל למצוא קריטריונים אחרים, ישירים יותר, שבה אנשים בעלי בעיות מיוחדות יקבלו תמיכה וסיוע. אולי אפילו קצבת ילדים למובטלים, וכדומה (אף שכל תשלום שכזה רק מעודד את הנזקק להישאר תלוי לנצח על התשלומים, ולא לנסות ולחפש עבודה). אך מדוע שאדם מן השורה יקבל כסף אך ורק משום שיש לו ילדים? שמא הוא יקבל גם כסף משום שהוא גר בבית (זה דבר מאוד יקר לתחזק!), שיש לו אוטו (אל תשאלו), או שהוא מוצא בן/בת זוג (אתם יודעים כמה עולה כל דייט?)?


אין לנו קצבאות ילדים למלחמות מיותרות

ארבעה מיליארד וחצי שקלים, כבוד השר, כנסת נכבדה. בלי העלאת מסים, בלי קיצוץ רוחבי. אפשר יהיה אפילו להוריד מסים, להקל את יוקר המחיה ולהתניע את המשק (וכל זה לטובת האזרחים כולם) - במחי הורדת סעיף אחד.

אך לפני שנה היה קיצוץ לא מבוטל בקצבאות הילדים. שמענו מחאות, אנשים התקשו בהתחלה, אבל לכל דבר מתרגלים. עשו כעת את הצעד הנוסף: בטלו את קצבאות הילדים. תוכלו אפילו להחליף אותו בתקציב סעד אחר, הקשור יותר למעמדו הכלכלי של הנזקק. אבל את מיליארד וחצי השקלים של צוק איתן תוכלו לקחת משם. על לא דבר.

יום ראשון, 8 ביוני 2014

מקבץ טורים מהעת האחרונה

בעת האחרונה כתבתי כמה טורים ב-NRG וב"מידה", ולנוחותכם אני מקבץ כאן אותם בפוסט אחד, מיום ירושלים ועד תקציב הביטחון. בבקשה:

למה צריך את יום ירושלים?

לפני 47 שנה נכנסו כוחות הצנחנים לעיר העתיקה, השופר תקע ומוטה גור העביר בקשר את הקריאה המפורסמת "הר הבית בידינו". מני אז נקבעה בכ"ח באייר חגיגת "יום ירושלים", מעין "יום העצמאות קטן". עם השנים הלך והידלדל העניין של הציבור הכללי ביום הזה; מבט חטוף בעיתוני יום ירושלים לעומת מוספי החג המתפקעים של יום העצמאות יספיק על מנת לזהות את ההבדל הגדול.

בדרך כלל כותבים דתיים מזכירים את העובדה הזו, ומיד לאחר מכן מקוננים: מדוע רק הדתיים (הלאומיים כמובן, לא החרדים) חוגגים, ומדוע יום כה חשוב הלך לו לאיבוד אצל שאר העם. אבל למען האמת, אני דווקא מבין את רוב הציבור. כי מה באמת חשוב בשחרור ירושלים?

שסוף סוף יש לנו גישה לכותל? נהדר. אבל גישה לכותל הייתה לנו גם במשך רוב שנות ההיסטוריה היהודית. בשביל זה כל הטררם - בגלל אותן 19 שנות שלטון ירדני שלא יכולנו להתפלל ליד הכותל המערבי?

ש"הר הבית בידינו"? הרי הר הבית לא באמת מעניין את רוב הציבור, והראיה לכך היא שהר הבית כבר לא באמת בידינו. נכון לעכשיו זה יותר הר משחקי הכדורגל של צעירים ערבים. היהודים הבודדים המבקשים להיכנס למקום נאלצים לעבור בדיקות דקדקניות ומבטים חודרי-שפתיים מחשש שמא חלילה הם יישאו תפילה, והסכמי השלום עם ירדן אף עיגנו את שליטתה של ירדן בהר הבית. 



על "הארץ" ועל חומר קריאה מסוכן

עיתון "הארץ" מזועזע. תדהמה פשטה בין דפיו כשנודע לאחד מכותביו, אורי משגב, שצה"ל מחלק לקציניו ספר פשיסטי, גזעני, אנטי שמאלני, שמשבח את ההתנחלויות ומתאר באופן חיובי מעשי נקם באזרחי האויב ובחייליו. לא, לא מדובר בחלוקת התנ"ך לטירונים (אבל אני מניח שגם המחאה על האקט הנורא הזה בדרך), אלא על "פרקי יומן" של אחד מגדולי לוחמי צה"ל, מאיר הר-ציון, שמחולק לבוגרי קורס הקצינים בבה"ד 1.

בלב רותת מגולל משגב (שמתאר את עצמו, אגב, כ"מאמין בשלום ובאהבה, והגיבור הבלתי מעורער שלי הוא ג'ון לנון") כיצד עלעל בין דפי הספר ולא האמין למשמע עיניו. הר-ציון מתאר כיצד בפעולת קיביה נתקל עם חייליו בשני ערבים, שהיו עלולים להזהיר את הכפר הסמוך ולהביא תגבורת כדי לפגוע בחיילי צה"ל. הערבים נתפסים ונקשרים, אך אחד מהם בורח בשאגות והר-ציון פוקד לפתוח עליו באש, וגם חברו נפגע. "כישלון ראשון.

התגלינו", כותב הר-ציון, ומשגב נאנק: "לא כישלון מוסרי, של רצח שני שבויים בדם קר, אלא עצם החשיפה".
יושב לו משגב במערכת הממוזגת של הארץ, וקורא לפעולה שבה נאלץ המפקד לירות באדם העומד להזהיר את האויב - "רצח שני שבויים בדם קר". טוב, אני מניח שכאנשים המאמינים בשלום ואהבה היה עלינו לירות חצי אחווה ורעות אל האויבים, ולרוץ ולחבק אותם כפעולת תגמול.

משגב ממשיך את קריאתו בספר, ומצטמרר מתיאור פעולה שבה נאלצו החיילים להרוג אדם שהיה חושף את הפעולה - בסכין, כדי לא ליצור רעש. הר-ציון אינו שש לשימוש בנשק הזה, ותוהה "האעמוד בזאת?", אבל משגב, כאמור, רואה בפעולה עוד עדות לרצחנות המצמררת של הר-ציון. 


להניח את המבוקש: סיפורו של סקר מופלא

בהודעה לעיתונות מטעם "המועצה הלאומית לשלום ולביטחון" התבשרנו ש"57% מהציבור סבורים שכישלון התהליך המדיני יגרום נזקים לישראל", "למעלה מ-70% מהציבור בישראל מוטרדים מאובדן צביונה היהודי של מדינת ישראל אם העדר הסדר עם הפלסטינים יוביל לכינון מדינה דו-לאומית", וש"למעלה מ-60% מהציבור בישראל סבור שיש לנקוט בפעולות חד צדדיות לעיצוב גבולות עם הפלסטינים".

אם הצלחתם לצאת מסבך המילים וההגדרות העמומות ולתרגם אותן למונחי השמאל הרגילים, יוצא שרוב הציבור בעד משא ומתן עם הפלסטינים, ואם לא - בעד נסיגה ופינוי יישובים, בדיוק (הפתעה!) כמו שחושבים אנשי המועצה הלאומית לשלום ולביטחון.

כל זה, כאמור, אם מקובל עליכם מילון מכבסת המילים הרגיל. אבל עצרו רגע. אני רוצה להציג לפניכם את אחת משאלות הסקר, ואבקש מכם לחשוב עליה ולהגיד כיצד הייתם עונים עליה. אחר כך, המשיכו לקרוא. הנה השאלה:

"מקובל לחשוב שהעדר הסדר עם הפלסטינים יוביל לסיפוח השטחים וכינונה של מדינה דו-לאומית. במצב זה, עד כמה הינך מוטרד מאובדן צביונה היהודי של המדינה?"

האפשרויות: מוטרד במידה רבה מאוד / במידה רבה / במידה בינונית / במידה מועטה / כלל לא מוטרד / לא יודע. הסתכלו שוב על השאלה, וקחו לכם דקה לחשוב. 


נתניהו והגמרא: פאניקה פופוליסטית בפריים-טיים

ישנה קבוצה של מילים הידועה בתחום המחקר הפסיכולוגי כנושאת מטען רגשי רב, כזה הגורם לשומע אותן לאבד כל יכולת של חשיבה לוגית ולהירתע אוטומטית. בימים האחרונים התקיים ניסוי מיוחד במרחב הציבורי של ישראל, ובו הוכח שהמילה "גמרא" נושאת מטען רגשי שלילי שכזה אצל קבוצות רחבות בציבור השמאלי-חילוני. התבוננו בכותרת הבאה, כפי שהופיעה באתר 'כיכר השבת':
נתניהו: "אגדיר את הגמרא כבסיס למערכת המשפט"
אם חשתם התכווצות קלה בשרירי האונה הקדמית, רצון עז להתפרץ לרחוב ולזעוק זעקה גדולה ומרה, או לפחות לכתוב איזה פוסט נזעם בפייסבוק, אתם לא לבד. סיכוי סביר שכלל לא תטרחו לקרוא ולברר על מה הסיפור; לא כל שכן אם אתם שייכים לשמאל, או אז רק המילה "נתניהו" לבדה כבר מעוררת את עקצוצי הפריחה. יחד עם הצירוף האוקסימורוני של "מערכת המשפט" ו"גמרא", עלול אף להיגרם קצר חשמלי במוח שיוביל לתוצאות לא רצוניות.
עתה, כבר לא יעזור אם יסבירו לכם שמדובר בכותרת פופוליסטית על הסבר פופוליסטי של נתניהו; לא יעזור אם יסבירו לכם שהוא רק ניסה למכור לפעיל ליכוד חרדי את תמיכתו בחוק הלאום, המעגן, בשינוי קל, חוק שקיים כבר יותר משלושים שנה. העובדה שאותו חוק אומר שבית המשפט צריך להכריע במקומות מסופקים "לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל", גם היא לא יעזור. נתניהו. מערכת המשפט. גמרא. האימה, האימה.


כשזהבה גלאון מצטטת פסוקים מהתורה

פרס חוסר המודעות העצמית לשנת התשע"ד–2014 מוענק השנה לארגון הרבנים 'צהר'. בפוסט שפורסם לאחרונה בדף הפייסבוק של הארגון, התגאו 'צהר' בקידום התיקון לחוק בתי המשפט, שיבטיח ייצוג של כ-50% לנשים בוועדה לבחירת שופטים. וכך כתוב שם, הסכיתו ושמעו:
נשים שופטות לא אמור להיות עבורנו דבר חדש... כבר בתקופת המקרא דבורה הנביאה שופטת את ישראל: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא" (שופטים ד', ד'). אז מדוע אין מספיק נשים שופטות במדינת ישראל?
כן, זה באמת כתוב שם. שימו לב למהלך הלוגי הצרוף: דבורה הייתה שופטת – אין מספיק נשים שופטות במדינת ישראל – צריך לעשות עם זה משהו.
הטיעון יכול היה להיות קביל אילו, סתם דוגמה, היה אומר שיש צורך לאפשר לנשים להיות דיינות בבתי הדין הרבניים. אך ארגון 'צהר'  – ארגון רבנים, כזכור לכם – מתעלם באלגנטיות מן הנושא הזה וקופץ ישר למדינת ישראל, שהבעיה הנוראה שיש לתקן בה היא שיש פחות מדי שופטות.


רוצים ביטחון? הגדילו את התקציב

הפרסומים על כך שצה"ל משבית את טיסות האימונים שלו בגלל הקיצוץ בתקציב, לא תפסו את הבלוגרים ובעלי הדעה בהפתעה. רבים מהם ששו על ההזדמנות להצליף עוד קצת בגוף השמן, המסורבל, חסר התועלת הזה, על כך שהוא מקצץ בדברים הכרחיים במקום ב"שומנים המיותרים", בבונוסים, בחופשות, בכוח אדם מיותר, בפנסיות וכן על זו הדרך.
הקריאות הללו מחמיצות לחלוטין את טבע הדברים. דווקא צה"ל צודק, ולא מבקריו משמאל ("יש לקצץ בתקציב הביטחון המנופח ולהעבירו לתקציבי רווחה וחברה") או מימין ("יש לקצץ בתקציב הביטחון המנופח ולשמור על תקציב מדינה רזה יותר"). ואסביר מדוע.
אינני סבור שצה"ל אינו מנופח, או שאין בו "שומנים". כל מי שהיה בצה"ל – כלומר רוב אזרחי המדינה – יודע שבזבוז הזמן וכוח האדם שם הוא עצום. אבל לבזבוז הזה יש סיבה, וקריאות "להפסיק לבזבז" בלי לעמוד לעומק על הסיבה לבזבוז, דינן שיחמיצו את המטרה.

אירעה שגיאה בגאדג'ט זה