בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שבת, 19 בינואר 2013

התינוק שנשבה שקרא אסטריקס



כתבת פרופיל מעמיקה ומרתקת על נפתלי בנט פורסמה בסוף השבוע בעיתון "הארץ" – מסוג הכתבות שמזכירות לנו למה טוב שהעיתון הזה עדיין קיים. מהכתבה עולה בהחלט דמות של אדם שקורץ מהחומר שממנו נבנים ראשי ממשלות. עם זאת, יש בכתבה לא מעט פיקשושים על רקע אידיאולוגי, או סתם בורות – מסוג הפקשושים שמזכירים לנו למה אנחנו יושבים ומייחלים לכך שהעיתון הזה ייסגר. רשמתי לי בצד כמה מהם ואני מגיש אותם לפניכם, כי למה שאני אהנה לבד? מלבד ההערות הקטנוניות להלן, אציין שיש גם כמה הטיות גדולות משעשעות; דוגמה אחת היא הדגשתה מעבר לכל פרופורציה של מס' 10 ברשימה המאוחדת של הבית היהודי ותקומה, אורית סטרוק. למה דווקא היא קשורה לנפתלי בנט? ומדוע השמאל פתאום מוצא לו אויבת בדמות מי שנאבקת באלימות שוטרים – אותה אלימות שהוא חווה על בשרו אך לפני שנה וחצי? טוב נו, אפילו לא צריך להפוך את הדף כדי לדעת את התשובה.
מוכנים? התחלנו:

"כשמביטים במערכת הבחירות הנוכחית - ובעיקר בקו פרשת המים של הראיון לנסים משעל שבו הצהיר בנט כי יסרב פקודה אם ייקרא לפנות יישובים יהודיים - אי אפשר שלא לזהות את התכונות ה”נתניהואיות” שלו"

(אוי נו, לא נמאס? כמו שנטחן כבר אלף פעמים, בנט לא אמר שהוא יסרב לפקודה אלא שיבקש ממפקדו לפטור אותו ממנה. הכתבה עצמה מדייקת בזה מאוחר יותר.)

"כיצד כל ניסיונות המתחרים לחשוף את חברי רשימתו “המסתתרים” מאחורי יישותו החילונית למחצה, חרד”לית למחצה, נתקלים באותו חיוך של אבא טוב שמבין את כולנו, באותה תגובה מתונה וסבלנית שמדבירה את התעמולה הנגדית"

(באיזה מובן בנט, לא דוס במיוחד, נחשב "חרד"ל למחצה"? אולי חצי חרד"ל אצל כתבי הארץ האו ד"ל? וד"ל)

"בנט, כמו הוריו, היה תולעת ספרים. הוא אהב את סדרת ספרי הקומיקס “אסטריקס” ואת הספרים של סופרת הילדים האמריקאית הקלאסית בוורלי קלירי".

(נכון נורא חשוב לכם לדעת שהוא אהב את אסטריקס? אולי מנסים להסביר לנו מאיפה שיקוי הקסם שהפך אותו לגיבור-על.)

"רבים מחבריו של בנט הגיבו בפליאה לראיון עם נסים משעל בערוץ 2, שבו אמר כי יבקש “פטור” מפינוי מאחזים והתנחלויות. בנט חזר בו מהדברים בהמשך. אחד החברים, שהעדיף שלא להזדהות בשמו, אמר כי “אין כזה דבר אצל נפתלי לסרב פקודה. אין המצאה שכזו”.
“אני לא רואה את נפתלי, כחייל וכקצין, לא מבצע את הפקודה. לא נראה לי בלקסיקון וזה לא הגיוני. הוא יכול דרך אגב לבקש לעשות משהו אחר, בשוליים, אבל אני לא רואה את נפתלי מסרב פקודה”, אומר גם אוגש".

(נו, אבל הרי זה מה שהוא אמר – שהוא יבקש לעשות משהו אחר, בשוליים. אגב, אני אישית כמובן לא מרוצה מעמדתו ה"ממלכתית" ומזגזוגו בעניין, אבל לפחות את העובדות יש למסור כהוגן.)

“אם הוא היה מרכז או אפילו ימין מתון, אולי הייתי מצביע לו. אני חושב שהוא פרגמטי, אבל הוא בהחלט בדעות הבסיסיות שלו מאוד ימני. הוא לא מאוד דתי בהכרח, אבל הוא מאוד ימני. התיישבות בשטחים היא מאוד בלבו. הוא תינוק שנשבה. המפלגה שלו בהחלט מייצגת את הדעות שלו בתחום הלאומי”.

(ללא מילים)

"לא בטוח שאלה בענף ההיי־טק שמתכוונים לתמוך בבנט ישתוללו משמחה כשיגלו עובדה שהחלה להיות מופצת בפייסבוק לקראת סגירת גיליון זה: יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, ביקש מאחיו, חגי עמיר, להצביע גם הוא עבור בנט".

(הארץ ממשיכים במיחזור הבדיחה של חגי עמיר, שטרח והבהיר אחר כך שהייתה הלצה בלבד. אגב, לא אמרתם לנו במי תומך רומן זדורוב.)

"אריאל הוא הנציג הבכיר של מפלגת תקומה ברשימת הבית היהודי, שנקבעה לפי הסדר “ריצ’רץ” - נציג לבית היהודי, נציג לתקומה".

(לא מדויק. בעשירייה הראשונה יש שישה נציגים לבית היהודי, ורק ארבעה לתקומה.)

"מאז שנות ה–70 (ח"כ אורי) אריאל הוא מתנחל. הוא מקורב לרב דב ליאור, שנחשב קיצוני מאוד - בין השאר הוא תומך ב”חוכמת המלך”, ספר הלכתי העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, ובטרנספר של ערבים".

(הספר נקרא "תורת המלך", ואין בו מילה אחת על טרנספר. הנושא שלו הוא אכן הלכות הריגת גוי – האיסור על כך, וההיתרים לכך בזמן מלחמה)

"ביוני קרא אריאל לא לגייס הומואים ולסביות לצבא. אבל בחודש שעבר הוא קרא לנוער הגבעות לא להקים עוד מאחזים לא־חוקיים השנה, ואף תמך בקיום התחייבויותיה של המדינה כלפי ערוץ 10".

(מה הקשר בין הדברים? איך הדבר הראשון סותר את הדבר השני? ומה הקשר להתחייבויות המדינה לערוץ 10? לכתבי הארץ פתרונים)

"(הרב אלי) בן דהן קרא לבטל את הוועדה לקידום מעמד האשה"

(ולאחד אותה עם הוועדה לזכויות הילד. פרט זה נשמט משום מה מהכתבה, כמו שהוא נשמט מתשדירי הליכוד. אגב, הוקדשו לרב בן דהן שורות ארוכות – ואף לא מילה על פועלו לצמצום דרסטי של מספר הנשים העגונות. וכאמור, גם לסטרוק הוקדשו עשרות מילים. לפחות לא חזרו על השטות של "תג מחיר משפטי" – התבטאות של סטרוק נגד אלימות שוטרים, שנאמרה הרבה לפני ש"תג מחיר" קיבל את המשמעות הנוכחית שלו.)

יום רביעי, 16 בינואר 2013

Home, Jewish Home



כן כן, עוד פוסט בחירות. בפוסט הקודם הצבעתי על היתרונות בהצבעה לעלה ירוק - הרשימה הליברלית, וחתמתי בקריאה לחצי מקוראי הבלוג להצביע לרשימה זו, ולחצי השני להצביע לבית היהודי.

כעת, התפרסמו הסקרים האחרונים לפני הבחירות, וחייבים לומר משהו ברור: אם יש לקח שלמדנו מהבחירות בארה"ב ומסיפור נייט סילבר, הוא שאסור לתת לתקוות ולרצונות להשפיע על תפיסת המציאות שלנו. ובכן, כל הסקרים המרכזיים (אני לא סופר סקרים חריגים, שנערכים במתודות לא מקובלות) מראים על כך שעלה ירוק רחוקה מאחוז החסימה. בעוד מפלגות כמו עצמה לישראל, קדימה ועם שלם מתנדנדות סביבו, וקצת רחוק יותר מלמטה נמצאות מפלגות כמו ארץ חדשה, הירוקים והכוח להשפיע, עלה ירוק נמצאת עוד יותר למטה.

לפיכך ברור שיש להניח את השאיפות בצד, ולהתרכז במציאות: מאוד לא סביר שעלה ירוק ייכנסו לכנסת. לפיכך, מי שרוצה להצביע הצבעת מחאה אידיאולוגית, מוזמן להצביע לעלה ירוק. מי שרוצה שקולו ייספר, עליו להצביע למפלגה אחרת הקרובה ללבו. במקרה שלי, הכוונה כמובן לבית היהודי. נכון, זה לא מושלם, אבל גם עלה ירוק אינם מושלמים. הבית היהודי יהוו עוגן ימני משמעותי בכנסת הבאה, עם השפעה פוליטית לא מבוטלת. לפיכך, מי שעמדתו היא ימין כלכלי ו/או ימין מדיני, כדאי שיצביע לבית היהודי.

אם אתם רוצים שקולכם יעזור להעביר מפלגה את אחוז החסימה, נסו את עצמה לישראל. נכון, חלק מהם משוגענערס, שבטוח לא ייכנסו לקואליציה, אבל נחמד שיהיו קצת כאלה בכנסת, וחבל שהרבה קולות ימין ילכו לאיבוד. יש גם משהו נחמד באופוזיציה מימין; זה הלך לא רע בכנסת הקודמת.

לסיכום: רוצים להצביע אידיאולוגית נטו? עלה ירוק. פרקטית? הבית היהודי. תועלתנית עם קריצה? עצמה לישראל. ולהשומע ינעם.

עדכון: בסקר ערוץ עשר מהערב מתברר שעלה ירוק אמנם מתחת לאחוז החסימה, אבל לא בהרבה מאוד (1.4% - מעל אמסלם). אז קחו גם את הסקר הזה בחשבון בבואכם לקלפי. 

יום ראשון, 13 בינואר 2013

להצביע לעלה ירוק? מה אני מעשן? + ריאיון בלעדי!

והפעם, לראשונה בתולדות הבלוג, מתראיין בקורת אינטרנט צנועה זו ח"כ לעתיד! (או שלא) הישארו עמנו!

אפתח בהכרזה שכל הפוסט הזה עומד לסתור: אני לא חושב ש"מי שמצביע משפיע", ואני לא חושב שחוסר הצבעה צריכה למנוע ממך את הזכות לקטר.


הסבירות שהקול שלך - הקול שלך בלבד - ישפיע על הבחירות, הוא קטן ביותר. קטן הרבה יותר מהגרלת-שיתופי-תמונות-בפייסבוק שאתה לא טורח לשתף. וגם אם הוא ישפיע, הוא בסך הכול ישפיע על מנדט לפה או מנדט לשם. לא משהו רציני. תקנו אותי אם אני טועה, בבחירות פה בארץ מעולם לא היה מקרה שזזו מנדטים על חודו של קול ממש (היו כמה מקרים ביזאריים כאלה בעולם. אבל זה רק מתוך גוף בוחר קטן מאוד, לא מתוך כמה מיליונים). כך שהטיעון "מי שמצביע - משפיע" אינו טיעון רציני.

אלא מה? כל זה נכון לגבי האזרח הבודד, אשר נמצא מאחורי הפרגוד ובוחר באשר יבחר. מאחורי הפרגוד, יכול אדם להחליט לבחור דעם או הכוח להשפיע, עצמה לישראל או מרצ, וזה לא יעלה ולא יוריד. אדרבה, דווקא הצבעה חיננית למפלגה עלומה, או פתק עם כיתוב משעשע, יכול יותר לעורר תהודה וליצור עניין; בפרט בקלפי ביישוב קטן. אבל כשמדובר על הצהרות בפומבי - כאן הסיפור שונה.

אם, לדוגמה, פוסט שלי בבלוג יגרום לאלפי אנשים לשנות את דעתם ולתמוך במפלגה מסוימת (כתבתי בהתחלה עשרות אלפי, אבל מתוך צניעות אופיינית הקטנתי את המספר. אני מקווה שהעיוות הזה לא יפגע באמינות שלי), כי אז זה בהחלט יכול לשנות. אמור מעתה: מי שמצביע - אינו משפיע, אך מי שמעודד אנשים להצביע, יכול בהחלט להשפיע.

כעת נשאלת השאלה: נניח שהקול שלי אינו קול אחד, אלא מאה קולות (רואים? אני הולך ומצטנע) שעושים כמותי. למי אצביע?

כמובן, יש תרשים מפורש:


אבל מה יעשה מי שיכול ללכת בכמה מסלולים בתרשים? יתפצל כמו חתולו של מרפינגר?

ניקח לדוגמה את מפלגת עלה ירוק, שהתאחדה בבחירות הנוכחיות יחד עם התנועה הליברלית החדשה, שרעיונותיה הכלכליים והחברתיים קורצים לי מאוד. באופן כללי, אומרת התנועה, צריך שהממשלה תתעסק כמה שפחות עם חייו של האזרח. שלא תיקח ממנו כסף, ושלא תתן לו כסף. שלא תקבע לו איזו דת הוא צריך לעבוד או לא לעבוד. את הדת אפשר להשאיר לקהילה, כפי שהיה בעבר. הדבר טוב גם כנגד תחושת הכפייה הדתית שיש לרבים מהאוכלוסייה, וגם בשביל שהפוליטיקאים לא יכפו על הדת את מרותם. כל החוקים הדתיים עשו יותר נזק מתועלת; ולעומת זאת אין חוק הקובע שעל אנשים למול את בניהם, ועדיין שיעורים גבוהים מאוד מעם ישראל מלים את בניהם. בקיצור, אג'נדה יפה. (נכון שאני מאמין בביאת המשיח, שיבנה את המקדש ויחזיר את משפטי התורה אל תלם, ואז תהיה כפייה דתית והכול יהיה סבבה. אז כשיהיה משיח תקראו לי.) ומה לגבי לגליזציה וכל זה? לא מעניין אותי.

התמזל מזלי ואני חבר פייסבוק של מועמד מס' 1 מטעם התנועה לכנסת, ירון לרמן. ביקשתי ממנו שישיב לי על כמה שאלות בעניין. הנה הריאיון המלא, כפי שהתקיים בצ'אט-פייסבוק:


ירון לרמן (תמונת פרופיל). ראיתם, המסטולים האלה לא יודעים אפילו לאיית.


כידוע לך או לא ידוע לך, אני מתלבט בין הבית היהודי לבינכם. שזה משום מה מפתיע כמה אנשים. אני מאוד אוהב את האידיאולוגיה הכלכלית-חברתית שלכם, ובעניין הזה יש לי בעיה עם האידיאולוגיה של הבית היהודי, ועדיין אני לא מרגיש בטוח לגבי זה.
עניין אחד הוא הנושא המדיני. באופן רשמי אין לכם דעה לגביו, מלבד עניין משאל העם, אבל אני די ימני. אולי אני מכניס שמאלני-מדיני לכנסת?

"אנחנו מפלגה שבאה לעסוק בנושא החברתי - כלכלי, אנחנו חושבים שאת הנושא המדיני צריך לנהל ראש הממשלה שיבחר. עם זאת מכיון שאנחנו מאמינים שהריבון להחליט על כל הסכם מדיני צריך להיות העם אנחנו נתעקש על משאל עם על כל הסכם מדיני שיושג".

ומה לגבי הנושא המשפטי? תתמכו בהצעות חוק של בנט וחבריו, שרוצים לערער את ההגמוניה של בג"ץ?

"לא מכיר את הצעת החוק, אבל אנחנו מתנגדים לאקטיביזם שיפוטי".

כמדומני לא ראיתי משהו בעניין הזה במצע שלכם. תתמכו בבית משפט לחוקה, או דברים כאלה?

"נתמוך בכינון חוקה שתקדש את עיקרון חרות הפרט, לצערנו, על פי ניסיון העבר יהיה קשה מאוד להעביר חוקה בכנסת".

בוודאי שקשה להעביר חוקה, אחרי שראינו שאפילו חוק יסוד פשוט הופך לכלי בידי בג"ץ להעביר את האג'נדות שלו. למה חוקה זה דבר חשוב כל כך? אני מאוד חושש מהגברת הדיקטטורה של בית משפט אם תחוקק חוקה כזו.
"לכן חשוב שהחוקה תקדש את עיקרון חרות הפרט, אם היא לא תעשה זאת אז אין בה טעם. חוקה שתרחיב סמכויות של בג"ץ שיכולות לפגוע בחרות הפרט היא כמובן לא רצויה".

בינינו, מה הסיכוי שתעברו את אחוז החסימה?

"בעקבות הסקרים האחרונים אני בטוח ב-95% שנעבור. ב-2006 עלה ירוק היתה קרובה מאוד ולא הופיעה בשום סקר. היום אנחנו מופיעים בכל המדגמים של האוניברסיטאות בגדול, הופענו 3 פעמים בסקרים של מכון גאוקרטגרפיה של פרופ' אבי דגני עם 3 מנדטים ובסקר של פאנלס הופענו "על סף אחוז החסימה". אם נשקלל את זה עם המדגמים האינטרנטיים שאנחנו לוהטים בהם ועם העובדה שאנחנו כיום אחת המפלגות הכי גדולות בפייסבוק מבחינת כל המדדים (מעל 50,000 לייקים) אז בהחלט אפשר לעשות היסטוריה".

טוב, אני אשאר בספק, אבל בכל מקרה לא כל כך אכפת לי לזרוק את הקול שלי לפח. כולה קול אחד. אבל אני חוזר אליך: אתה, ירון לרמן, נגיד שאתה נבחר לכנסת. אתה איש 'שינוי' לשעבר. אנשי שינוי מפחידים אותי. אני שומע שינוי, עובר לי טומי לפיד בראש, ו"החרדים האלה". אתה יכול להרגיע אותי?

"אני חושב שאפשר לראות בקלות שעלה ירוק - הרשימה הליברלית היא מפלגה לא סקטוריאלית ומחוברת לכל המגזרים בעם. מס' 3 אצלנו הוא יזם עסקי דתי ויש לנו לא מעט פעילים חרדים.
מכיוון שכולנו מאמינים בחיה ותן לחיות אז אנחנו זוכים לתמיכה נרחבת מקהלים שונים בעם חילונים, דתיים וחרדים. אין אצלנו שום שנאה, להיפך כולם מכבדים את כולם.
וחשוב לי רק להדגיש אנחנו ממש לא שמאל מדיני ובהנחה שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, אנחנו רוצים להצטרף לקואליציה על מנת להשפיע".

נניח שתצליחו בסוף להשתחל לכנסת. כמה השפעה כבר תהיה לכם? (אני מכיר את מה שעניתם באתר. אבל בכל זאת, תוכל להוסיף על זה משהו?)
 

"כל מנדט שנקבל יתורגם כמובן לחיזוק השפעתנו על החלטות הממשלה, אנחנו לא נדרוש תפקידי שרים מיותרים אלא תפקיד אחד חשוב - יו"ר ועד הכספים. בתפקיד זה תהיה לנו השפעה רבה על המדיניות הכלכלית חברתית של מדינת ישראל. בנוסף לכך, אנחנו נבנה את עצמנו גם לריצה הבאה לכנסת ואז נוכל לקבל מספר דו ספרתי של מנדטים ולצבור השפעה גדולה יותר".

יו"ר ועדת הכספים. אהא. תגיד, יש לך עוד ממה שלקחת?

"חחח


מסורתית יהדות התורה מקבלת את התפקיד עם 5 מנדטים, למה שאנחנו לא נקבל את התפקיד אם יהיו לנו 4-5 מנדטים?"

"אני חושב שתמיכתו של פרופ' עומר מואב מבכירי הכלכלנים בארץ ויועצו לשעבר של השר שטייניץ מראה כמה אנחנו רציניים בנושא הכלכלי חברתי וכמה זה חשוב לנו".


תודה רבה על הקדשת הזמן.

"תודה רבה לך! אל תשכח להצביע נכון ביום הבחירות:)".


ובכן, לגבי להצביע נכון, עלה במוחי הרעיון הגאוני: הרי יש הרבה אנשים שמתלבטים בין רשימה כזו לרשימה אחרת, ולעתים היו שמחים אם הם היו יכולים לפצל את הצבעתם. אבל כפי שהקדמתי למעלה, לקול הבודד כמעט אין משמעות, ורק למסה של קולות יש. ובכן, מעל במה זו אני קורא למחצית מעשרות (שמתם לב?) קוראי בלוג זה להצביע לעלה ירוק - הרשימה הליברלית (בשביל שהממשלה לא תשלח ידה לכיסנו ולדתנו), ולמחצית מן הקוראים להצביע לבית היהודי, כי סוס מנצח שניתן לך במתנה לא מחליפים. למחצית השלישית אני קורא להישאר בבית, או ללכת לים, או משהו. רק תיזהרו מעצי הבאובב.

יום שבת, 12 בינואר 2013

"כל כבודה בת מלך החוצה"? הערות בשולי מאמרה של ורד נעם

פרופ' ורד נעם, חוקרת חשובה שכולנו חייבים לה טובה על מחקריה על מגילת תענית ואחרים, כתבה ב"מוסף שבת" (של מקור ראשון) האחרון מסה (pdf. כדאי לקרוא כדי להבין טוב יותר על מה אני הולך לדבר) התובעת שההלכה תתאים את עצמה למעמד האישה המשתנה, ועוד כהנה. שום דבר ממה שכתבה אינו חדש, והדברים די נלעסים ונטחנים עם השנים, ועדיין הרגשתי צורך לכתוב כמה הערות בשולי מאמרה (ההערות הן מקצת דברים שעלו בראשי בקריאת הדברים ואחריהם, ולא מסה-נגדית מסודרת):

א. אני מסכים אתה מאוד לגבי הצורך לחזור ולעיין בהלכה כפי שהיא, ולא להיתקע בקונוונציות שהתקבלו כי "ככה זה". ועדיין, השאלה היא מה המוטיבציה לשינוי, והאם הוא יועיל יותר או יזיק יותר. אם תרצו, יש פה כלל "מטא הלכתי", שעוסק בשאלה מתי שינויים של "החזרת עטרה ליושנה" וקבלת דעות הלכתיות שכיום לא נהוגות (למשל, התעטפות של אישה בטלית) יגררו יותר תועלת מנזק. נכון, אם אישה רוצה להתעטף בטלית, אין עם זה בעיה הלכתית של ממש. השאלה היא מדוע היא רוצה לעשות זאת. כי יש לי הרגשה שלא מדובר כאן על צדקת שרוצה להוסיף עוד מצווה שאינה מצווה בה, ולהתעטף בה בביתה. ואם המוטיבציה היא חיצונית - לשנות את ההלכה, להפגין שנשים וגברים הם אותו דבר וכו' - כי אז האישה עושה את המצוה קרדום לחפור בו. כשר? אולי. מסריח? לשיפוטכם.

ב. נעם מדברת על זה שנשים חייבות מעיקר הדין בתפילה כמו גברים. זה נכון מאוד, אבל:
1. איך זה קשור בכלל לעניין של בית כנסת, שעוסק בתפילת הציבור? (כזכור, נשים אינן מצטרפות למניין, ואין עליהן חובה להתפלל בציבור)
2. בדרך כלל התגובה של נשים שאני מספר להן על כך שזה עיקר הדין, מגיבות בחלחלה - מאיפה הן יכניסו עכשיו לחייהן 2 או 3 תפילות קבע? 


ג. בעניין עלייה לתורה של נשים, נעם מוצאת איזה "פסק נידח וחריג" (כלשונה!) של מהר"ם מרוטנבורג (בעניין עיר שכולה כהנים), שעל פיו היא רוצה להקיש על אפשרות להתיר עלייה כזו. אבל הרי ברור שאיסור עלייה לתורה של נשים, אף שנאמר שהוא רק "מפני כבוד ציבור" (ולא ברור מה זה; אגב, יש קטע גניזה שבו הנוסח הוא "מפני כבוד תורה"!), הוא כיום הלכה פסוקה וחקוקה, שלפי כללי הפסיקה המקובלים אי אפשר לזוז ממנה. הטיעון של "בטל הטעם בטלה ההלכה" דחוק ובעייתי מכמה סיבות: גם כי הוא אינו מקובל עקרונית על הרמב"ם ודעימיה, וגם כי איננו יכולים לדעת האם אכן בטל הטעם, ומהו הטעם הזה, והאם הוא הטעם הבלעדי והיחיד. יש לציין שבתוספתא (מגילה ג,יא) נאמר האיסור ללא שום הנמקה.

ד. נעם כותבת ש"במישור ההלכתי, הוצאה בשבת בחסות העירוב, או 'היתר מכירה' בשביעית, הם פרצות גדר נועזות לאין שיעור יותר מקריאת נשים בתורה". בואו נעשה סדר:

1. הוצאה בשבת בחסות העירוב מעולם לא הייתה "פריצת גדר נועזת". היא הייתה הנורמה בקהילות אשכנז, מכוח מסורת עתיקה כלשהי הטוענת שיש צורך בשישים ריבוא לצורך הגדרת מקום כרשות הרבים. נכון שהיא לא כל כך מתיישבת עם הפסק התלמודי הפשוט, אבל פסיקות כאלה, מכוח מנהגים ישנים, קיימות על ימין ועל שמאל; לא זו פריצת הגדר הנועזת, כי אם רצון לבטל אותן יהיה פריצת גדר נועזת. ואני, אגב, בהחלט בעד לבטל אותן ולחזור לפסיקה התלמודית, כפי שהיו פוסקים רבים לאורך הדורות שניסו לשדל את קהלם להחמיר בעניין, ללא הצלחה ניכרת. 

2. היתר מכירה בשביעית נוצר במציאות שבה החל משהו חדש בארץ, שחזרו אליה רבים מבני ישראל, וכאן הם עמדו בפני שוקת שבורה בבואם לשנת השמיטה. היתר המכירה אכן בעייתי, וגם בעניין זה אני חושב שהגיע הזמן לבטלו, אבל הוא דווקא נשען על קרקע לא רעה (דעת רבים שכיום שמיטה היא דרבנן, בצירוף עם הדעה שזו רק מידת חסידות) - רעועה הרבה פחות מהיסמכות על הקוריוז שבתשובת המהר"ם.

3. העניין פה הוא שנעם מניחה כמובן מאליו שההיתרים הללו הם רצויים ומתקבלים, ורק כדאי להוסיף עליהם "פריצות גדר" חדשות. למה? כי אנחנו יכולים. על הראשונות אנו מצטערים, ונעם רוצה להוסיף עליהן חדשות.

ה. נעם כותבת על איסור הזימון של גברים ונשים מפני חשש 'פריצות': "התוצאה בדורנו היא אבסורד מוחלט. אנחנו אוכלים יחד, צוחקים יחד, משוחחים יחד, מרכלים יחד - ודווקא על הקריאה לברכת המזון המשותפת אנחנו מחילים חשש 'פריצות'". דברים כדרבונות. אבל מי אמר שזה אומר שדווקא את ההלכה יש לשנות? אולי עצם המצב שבו אוכלים יחד, צוחקים יחד, מרכלים יחד - הוא הוא המצב הבעייתי, ועליו יש להתלונן? אולי רק ברכת הזימון נשארת כדגל אחרון ומיותם כקריאה לנשים ולגברים לא להקל ראש יותר מדי אחד עם השני? שוב ושוב נעם יוצאת מתוך הנחה שהמציאות "שלנו", בחברה המערבית הנוכחית, היא היא המתוקנת והנכונה, ורק ההלכה היא המקולקלת. האומנם?

ו. נעם כותבת שלפי חז"ל, מעמדה של האישה היה קרוב למעמד העבד, וש"אין בכך שום דבר מקומם, מפני שחכמים בהלכותיהם שיקפו במדויק את מציאות חייהם (מה שאנחנו איננו יודעים לעשות)". והיא מוסיפה ש"במערכת ההלכתית מובנים מנגנונים מרשימים ביותר המאפשרים עדכון ושינוי", אם כי יש דברים ש"אין לנו תשובה ואנו נבוכים לגביהם" כמו "היחס להומוסקסואלים, ממזרות, איסור נישואין של כהן וגרושה". 

מה פשר הפסקה הזו? מה השאלה לגבי הומוסקסואלים, ממזרות, או נישואין של כהן וגרושה? אם אני מבין נכון, התשאלה היא כזו: טענת נעם היא שבעצם חז"ל/התורה הלכו אחרי הנורמה בזמנם, ולכן אסרו את הנ"ל. אנו, שבזמננו הנורמה היא אחרת, צריכים להתיר אותן, אלא ש- נעבעך - לא מצאנו עדיין דרך להתיר. רוצה לומר, התורה בכלל לא קובעת נורמות; היא נגררת אחריהן. זו תפיסה שהיא גם שערורייתית מבחינה דתית, וגם מוזרה מצד האמת. אם הומוסקסואליות לא הייתה נורמה בזמן התורה, מדוע היה צורך בכלל להדגיש את איסורה? מדוע התורה אמרה שזה "מעשה ארץ כנען"? ובכלל, אם הנורמה שלך נקבעת על ידי זמנך ולא על ידי שום משהו של מסורת ונבואה, מה את עושה בדבר הזה שנקרא יהדות?

הטיעון הזה הופך בעצם את היהדות לצל חיוור של התרבות הכללית, בלי כמעט שום אמירה מוסרית עצמאית. אם התורה אומרת שמשכב זכור הוא פסול - היא אמרה זאת כי כך היה נהוג בזמנה. אמנם מה לעשות שאנחנו כבולים לאותם חוקים מיושנים, אך אם אפשר לעקוף את זה בדרכים יצירתיות, למה לא. ולמה לעצור שם? הרי גם איסור אשת איש מיושן לגמרי, ומבוסס על אותה תפיסה פטרונית של האישה כקניין האיש. שמא נוכל לבטל גם אותו, בדרכים יצירתיות? ומחר תקום חברה שתטען שחוקי הקניין הם אנכרוניסטיים, ובהתאם נעדכן גם את "לא תגנוב(ו)". ובעוד שנה תקום חברה שתטען שאין בעיה להרוג אנשים מסוימים, ובהתאם לזה נעדכן את "לא תרצח". (בעצם, למה עוד שנה? זה המצב כיום לגבי "המתת חסד" והשתלת אברים במקרים מסוימים) 

כל זה חוזר לזלזולה של נעם בחשש מפני רפורמיות. אני מכירה הרבה דתל"שים, היא אומרת, אך לא מישהו שהפך מדתי לרפורמי. נכון. אבל לא זה החשש, אלא החשש הוא שאנחנו עצמנו נהפוך לרפורמים: שנשעבד את ההלכה לאידיאלים זרים, כי זה מה שנראה לנו נכון כרגע. כמדומני שבדיוק נגד כיוונים כאלה הוקמו כל מנגנוני ה"ס'פאסט נישט".


ז. אחזור לעצם העניין. אני מאמין גדול ברפורמות. ההלכה כיום היא שריד מאובן של חברה שהייתה בעבר, והיא צריכה לעבור שינויים רבים, לעומק. על שתי נקודות אני מתווכח: על הדרך, ועל המניע. 

1. הדרך - צריכה להיות על ידי סנהדרין. ביטול תקנות, תיקון תקנות חדשות, פרשנות כזו או אחרת - כל זה אפשרי מבחינה הלכתית רק על ידי חידוש הסנהדרין: איחוד של כלל רבני ישראל המחויבים להלכה, ושינוי ההלכה מן היסוד. זה לא רלוונטי כרגע? חלום באספמיה? בסדר גמור. אז בינתיים אין מה לעשות, מלבד לנסות להביא למצב הזה. אפשר גם להתחיל לכתוב חוקה עתידית שתאושר על ידי אותו פורום שאנו מקווים לו. כמו כן אפשר בינתיים לעשות "החזרת עטרה ליושנה" במובן של חזרה להלכה הפשוטה כפי שעולה מפשט התלמוד ודברי הראשונים העיקריים, בלי כל ההעמסות שהעמיסו עליה לאורך הדורות. אבל זה כמובן קשור לנושא השני והוא:
2. המניע - אם המניע הוא שהיהדות תהיה מתאימה לערכים של זמננו, אפשר לסגור את הבסטה. אם רוצים את הערכים של העולם המערבי-מודרני, אפשר פשוט ללכת לעולם המערבי מודרני, בלי כל החבילה המיותרת הזו של המצוות המיושנות. אם המניע הוא שהיהדות תהיה מתאימה למציאות של זמננו, בהתבסס על ערכיה הקיימים - זו כבר אופרה אחרת. אלא מאי, אנחנו רואים שוב ושוב שכותבים שמבקשים בפועל לעשות את האפשרות הראשונה, נוקטים ברטוריקה של האפשרות השנייה, כאילו הערכים של היום הם מציאות. ומאמרה של נעם הוא רק דוגמה אחת לכך.
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה