בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

גל"צ ובועת התקשורת

שלושה סיפורים אישיים על תקשורת ועבודה בחינם:

1. לפני כשנתיים התקשרו אליי מתוכנית הבוקר של ערוץ 2, בעקבות פוסט נגד קו העוני שכתבתי אצל דבורית שרגל. "קראתי את הפוסט, הוא היה ממש מעניין, תרצה להופיע בתוכנית שלנו?". למה לא, להופיע בטלוויזיה. נחמד. תממנו לי הסעה מכוכב השחר? "לא, אין לנו תקציב לזה". כלומר, הם מציעים לי לנסוע על חשבוני, לפנות בוקר, עד לאולפניהם, בשביל למלא אצלם משבצת לשידור, וכל זה על חשבוני (ובעקבות פוסט שבו כתבתי שאני לא מוציא כסף שאין לי). אמרתי תודה ושלום.

2. לפני כמה חודשים הציעו לי להופיע, באופן קבוע, כ"יוצר ממים" בתוכנית חדשה של ערוץ הכנסת. הלכתי לראיון (בכנסת; מרחק הליכה מהספרייה הלאומית, שבה הייתי בכל מקרה), והבנתי שהם לא מתכוונים לשלם לי על זה. חשבתי על זה, ומכיון שזה ממילא בירושלים, שבה אני עובד ולומד, הסכמתי. הסעות במוניות בתוך ירושלים הם דווקא סיפקו לי בלי בעיה. אחרי ארבע תוכניות הרגשתי שמיציתי את הקטע, ואמרתי יפה תודה ושלום.

3. לפני כחודש פנו אליי מגלי צה"ל, ואמרו שקיבלו עליי המלצות לצורך תוכנית חדשה שהם מעלים לקראת הבחירות. לא הבהירו יותר מדי על אופי התוכנית, מלבד זה שהיא מעין "שיחות עם מאזינים", וקשורה לפייסבוק, והרעיון הוא שיהיו כמה וכמה מגישים לתוכנית, שכל אחד יהיה פעם בשבוע-שבועיים. ביקשו לתאם איתי ראיון ביפו. לא אכחד, זו הייתה בעיניי מחמאה שקיבלתי הצעה מרדיו בסדר גודל של גל"צ, ועוד להגיש תוכנית. אחרי הרבה טרטורים (לא כזה פשוט להגיע מכוכב השחר ליפו, בפרט לא כשברוב ימי השבוע אני עובד או לומד), נקבעה פגישה, ויצאתי לדרכי בטרמפים ואוטובוסים. אני יושב עם המפיק של התוכנית (או משהו כזה), הוא מסביר את הקונספט, ושאם יתאים לי אז אעבור פיילוט כדי לבדוק התאמה לרדיו, ואז מגיע לשכר: אין שכר. כלומר, לא עכשיו, אם בכלל. אנחנו במשרד הביטחון, ולוקח כמה חודשים עד שמישהו נקלט כעובד משרד הביטחון, בלה בלה בלה, ולכן אנחנו נבקש ממך לעבוד בהתנדבות. אם התוכנית תצליח, ותמשיך גם אחרי הבחירות, אז אולי תקבל משהו.

אני יושב ושומע, וחושב לעצמי: אהא. רציתם להוציא תוכנית חדשה בלי להוציא עליה כסף, אז אמרתם לעצמכם: בואו ניקח כמה חבר'ה צעירים שיהיו כל כך להוטים להופיע ברדיו, שיתרמו לכם את עבודתם בחינם. עכשיו, אני ממש לא מהלהוטים להופיע ברדיו, אבל יודעים מה - לא אכפת לי לעשות את זה למשך זמן מה בחינם, אם לפחות ידאגו לי להסעות או להחזרי נסיעה. סוף סוף אני לא גר ביפו, ואני לא שוחה בכסף (או בזמן). שאלתי אותם לגבי הסעות. לא הייתה להם תשובה, אבל אמרו שיחזירו לי תשובה.

טוב, אני חוזר ומיטלטל באוטובוסים ובטרמפים. אחרי כמה זמן מתקשרים אליי מהתוכנית ומבקשים לתאם הגעה לפיילוט. מה עם הסעה, אני שואל. נניח אפילו שאני מגיע לפיילוט עצמאית. אתם יכולים להבטיח לי הסעה בהנחה שאתקבל? אומרים לי שיחזרו אליי. חוזרים אליי, ואומרים לי שהם יכולים להבטיח "90% שתהיה הסעה". אמרתי שלא מתאים לי, תודה ולהתראות.

לפני כמה ימים עלה דף הפייסבוק של התוכנית, ואני ניצלתי את ההזדמנות לספר בפייסבוק שלי את סיפורי האישי לגביה. אחרי כמה זמן קיבלתי סמס מאחת מאנשי התוכנית, שזה היה לא במקום וגם קצת מעליב. טוב, אני לא רוצה להעליב אנשים, אז מחקתי את הסטטוס. אבל לאחר מכן קיבלתי עוד הודעה, מהמפיק (או מה שזה לא יהיה), שתקף את הסטטוס, תקף אותי אישית, שמי אני חושב שאני, ומה פתאום אני מוציא דברים מפגישה בלי לתאם איתו (אפשר לחשוב שהוא המפקד שלי), שהוא בכלל עושה לי טובה בזה שהוא מציע לי את התוכנית, שמבחינתו "נסתם הגולל בכל מה שנוגע אליך" וכו' וכו'. הסברתי לו שאם לדעתו לא במקום להוציא דברים מפגישה אישית, מבחינתי לא במקום לטלטל אדם חצי יום הלוך וחצי יום חזור רק כדי להסביר לו שמבקשים שיעבוד בחינם. הוספתי שלשמחתי אני לא רואה את העתיד שלי בתקשורת, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לומר את אשר על לבי, בלי לתת דין וחשבון לאיש. חילופי ההודעות האלה הם שעוררו אותי לספר את הסיפור כאן, בעיקר לצורך המסקנה העולה ממנו.

אז הנה ההרהורים שלי, על הסיפורים הללו כמייצגים את בועת התקשורת:

1. הבועה התקשורתית-תל-אביבית היא בועה של ממש. כדי שאדם יופיע בתוכנית בוקר, או כיוצא בזה, הוא צריך להיות קרוב לאולפנים במרכז הארץ. אף אחד לא יממן לו הסעה לשם, וכך מי שאתם רואים בטלוויזיה הם בעיקר את אנשי המרכז, או את אלה שיש להם זמן וכסף מיותרים, או את האנשים שממש ממש חשוב להם להופיע בטלוויזיה, בכל מחיר.

בנוסף, לאנשי גל"צ - כדוגמה בלבד - אין שמץ של מושג מה זה אומר להגיע מכוכב השחר ליפו. מבחינתם, אין שום בעיה בלקבוע אתך פגישה אצלם, רק כדי להודיע לך שהם לא מתכוונים לשלם לך שקל, אפילו לא על הסעות. להודיע את זה מראש, בטלפון? מה פתאום. ההנחה הזו, שכל אדם מן היישוב ישמח להופיע אצלם, על חשבונו, ואף ייסע אליהם מקצות הארץ - היא לא רק מתנשאת, אלא גם בועתית במידה רבה.

ויש מסקנה נוספת:
2. ההנחה המובנת מאליה, שכל מי שמעוניין לעבוד בתקשורת יעשה זאת בשבילך בהתנדבות, רק לצורך הקרדיט הנכסף - משקפת מנטליות של בועה פיננסית, בועה שהולכת וקורסת אל מול עינינו. מדוע אדם מוכן לעבוד תמורת קרדיט בלבד? כדי שיהיה לו סיכוי להתקדם עוד ועוד, עד שבסופו של דבר הוא יהיה מפורסם ומנוסה מספיק כדי שישלמו לו על עבודתו. אני לא יודע עד כמה זה חוקי, אבל לדעתי זה לגיטימי לחלוטין; קרדיט הוא שווה-כסף, ואם אדם מוכן לעבוד תמורתו, סימן שזה משתלם מבחינתו.

מה שכן, כל תעשיית התקשורת של היום בנויה על אותם רעבים-לתהילה, והדבר הזה יכול לעמוד כל זמן שאכן אנשים רואים שיש להם לאן להתקדם. ממש כמו בועת הדוט-קום של שלהי שנות התשעים - אנשים היו מוכנים לשלם הון תועפות בשביל אותה הבטחה אוורירית הנקראת "חברת אינטרנט", בהנחה שבעתיד הם יקבלו על זה תשואה גדולה. אך חור קטן בבועה, תחילה מסוימת של שקיעה, וכל הדבר מתנפץ אל מול העיניים. פחות ופחות אנשים יהיו מוכנים לעבוד בשביל הקרדיט, שאינו מוביל לשום עתיד כלכלי ראוי לשמו, וגם ה"תהילה" המדומיינת לא תהיה מספיקה כדי לכסות את זה. היום שבו חברות התקשורת ייאלצו גם לשלם לאנשים הפשוטים שעושים את העבודה, ולא לנסוע על אדי-תהילה, יהיה גם תחילת הסוף שלהן, שכן כל המודל הפיננסי שלהן בנוי על כך ששופכים הון ברמות הגבוהות, ומתקמצנים ברמות הנמוכות. וכמו שאמרתי, נראה שהמודל אכן קורס לנגד עינינו, עם קיבוץ הנדבות של הערוצים הגדולים בכנסת ובממשלה.

האם אנשי התקשורת יזכו אי פעם לחשוב מחוץ לבועה? כך או כך, לא נראה שהבועה הזו תשרוד לאורך זמן. וטוב שכך.

נ"ב: מעניין, אבל בפרינט ובאינטרנט (וכתבתי עבור בשבע, ynet, מקור ראשון, העין השביעית ועוד) לא נתקלתי הרבה בבקשות שאכתוב בחינם. האם זו התנשאות השמורה אך ורק לגלי האתר? מין הילה האופפת את הרדיו והטלוויזיה, ומציבה אותם כאלים באולימפוס? לאלוהי הערוצים פתרונים.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

מאי "מהדרין"?

לכבוד ימי החנוכה - עיון לשוני קטן במילה "מהדרין", הנזכרת בתלמוד בדיני חנוכה.

[מילת אזהרה: אין זה מאמר מדעי אלא פוסט שנכתב ביום אחד בלבד, ואקווה שיספיק לשמונה ימים, אך לא בהכרח ליותר מכך. אשמח אם יעירו לי על כשלים בעיון דלהלן.]

התלמוד הבבלי (שבת כא ע"ב) מביא מקור תנאי (לכאורה) העוסק בדיני נר חנוכה:
תנו רבנן:
מצות חנוכה - נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין -
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך;
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
מהו "מהדרין"? פירשו המפרשים (רבנו חננאל, הערוך, בן יהודה): מהדרין משורש הד"ר העברי, דהיינו מוסיפים בהדר המצוה.

לעומת זאת, בשלושה מאמרים שכתב פרופ' ש"י פרידמן,* הוא טוען כי מהדרין כאן הוא משורש הד"ר הארמי, המקבל לחז"ר העברי, וממילא הכוונה היא "המחזרין אחר המצוות". מתוך כך הוא מבקש לטעון כי הברייתא הזו - בבלית היא, לפחות בניסוחה הנוכחי.**

לא אכנס לטיעוניו בפרוטרוט, אלא רק אומר שהוא טוען שפועל "הדר" בפיעל אינו נמצא בלשון התנאים אלא בשימושים כגון "לקסמה דרשנית המתפקדת בהקשר של מצוות 'והדרת' ויישומה'", או במשמעות של שיבוח וכיוצא בזה. לעומת זאת נמצא "הידור מצוה" במקום אחד שבו התלמוד 'מתקן' את דברי ר' זירא (בבא קמא ט ע"א-ע"ב). כשמובאת מימרא של ר' זירא "במצוה עד שליש", מסביר התלמוד את כוונת דבריו: "בהידור מצוה עד שליש במצוה".

כאמור, לדעתו של פרידמן, מקור המילה הוא בשורש הארמי הד"ר (חז"ר), והוא תומך את יתדותיו במקורות כגון: "אמר אביי, מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי" (שבת כג ע"א), או בעברית: "אמר רב יהודה אמר רב אין מחזירין אחר האור כדרך שמחזירין על המצות. אמר ר' זירא מריש הוה מהדרנא, כיון דשמעית להא... מיכן ואילך לא מהדרנא" (ברכות נג ע"ב), וכו'. וכן בפירוש רש"י: "והמהדרין - אחר המצוות". ברור ש"להדר אחר" מרמז לחיזור אחר, אחרת היה זה "מהדרין את". [וכן פירש בדעת רש"י מו"ר הרב שמואל טל בשיעוריו.]

אך במחילה מכבוד תורתם, נראה לי שפירוש זה אינו עומד בפני הביקורת. הראיה מ"מחזירין" שוברה בצדה - עינינו הרואות שבארמית משתמשים בפועל הד"ר, אך בעברית משתמשים במקבילתו העברית, חז"ר! לא ניתנה לנו בדל ראיה שבעברית משתמשים בשורש הארמי, ואתה גם תמה, מה צורך יש בו, לאחר שקיים שורש חז"ר העברי, ומשתמשים בו. בנוסף, דברי רש"י הם עצמם ראיה לפרכתם: רש"י (כמצוטט) נקט "מהדרין אחר המצוות", אך התלמוד אומר "הידור מצוה", ללא "אחר". והרי בדיוק מהמילה "אחר" או מחסרונה (מושא ישיר או מושא עקיף) רצינו ללמוד האם מדובר בהידור או בחיזור.

יתרה מזו, "לחזר אחר האור" משמעו ללכת ולחפש אוּר כדי שיהיה להבדלה, והמחלוקת האמורה היא האם יש צורך ללכת ולחפש אש כזאת או שרק אם יש, מברכים, ואם אין - אין. אין לכך שום קשר לדקדוק וסלסול במצוה, כמו במקרה של המהדרין מן המהדרין.

ובאמת, גם רש"י לא אמר כדבר הזה. עיון בדפוס שונצינו מגלה כי במקור דברי רש"י נאמר רק "והמהדרין המצוה", ולא "אחר המצות".
וברור שרש"י השתמש בדברי הגמרא בברכות כדי להסביר את הגמרא בשבת, ולא הכניס לכאן שום פרשנות מחודשת כאילו מדובר כאן במקבילה הארמית לשורש חז"ר.

ומה לגבי קושיותיו של פרידמן? אינני רואה אותן חזקות כל כך. הרי "הדר" במשמעות של פאר קיים רבות בלשון התנאים, וממילא אין זה רחוק שיהיה גם "הידור" במשמעות של פיאור, נוי, ולבסוף גם דקדוק ביופי המצוה.

ברי, שזו אכן לשון מיוחדת, המופיעה רק בברייתא הזו ובדברי (כנראה) סתם התלמוד שהושמו בפי ר' זירא; אך מכל מקום יש להודות בפה מלא שהפרשנות של הד"ר מלשון חז"ר נראית דחוקה ורחוקה, וכאמור אין לה סמך גם בדברי רש"י. ממילא אין להוכיח מהלשון הזו דווקא שלפנינו ברייתא בבלית, אף כי הדבר אפשרי מצד עצמו.***

ייתכן ש"החוליה החסרה" לעניין לשון זו נמצאת בדיני ארבעת המינים. בבבלי סוכה (לה ע"א) עסקו חז"ל במשמעות של "פרי עץ הדר" ונתנו לכך פירושים שונים, שדווקא אינם קשורים להדר וליופי. אך בהמשך (לו ע"א) מפרש אביי את דברי רבי עקיבא, הפוסל אתרוג בוסר, בכך ש"בעינן הדר וליכא" [=אנו צריכים "הדר" ואין כאן]; דהיינו, אתרוג בוסר אינו מהודר כמו שהתורה מבקשת (ועיין שם כט ע"ב, שהדברים הועברו גם ללולב). אם כן מצאנו כאן כבר משמעות של הדר במובן של התנאות במצוה. ובאמת מעניין שבמדרש התנאים העוסק בנוי מצוה, המצוות הראשונות הן מצוות חג הסוכות: "אלא אנוה לו במצות, אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפילה נאה" (מכילתא שירה, מצוטטת אצל פרידמן במאמרו ב"לשוננו"). ואפשר שלשון "פרי עץ הדר" נדרש כך כבר בתקופה קדומה, במובן של נוי מצוה, ומשם נפוץ הדבר לשאר המצוות. מכל מקום ייתכן שעצם הניתוח הלשוני הנ"ל, גם בלי היזקקות לטיעון בדבר לשון ארמית בברייתא, כשלעצמו מהווה טיעון לאיחור לשונה.****

ועוד אוסיף שהמעבר מ"הדר" בסוכות ל"הדר" בחנוכה משתלב יפה עם הקשר הידוע בין החגים, ששניהם נמשכים שמונה ימים, כאשר כבר בספר מקבים מוזכר החג כמין תשלום-סוכות, שחגגו בכפות תמרים סביב המזבח. והרי הקשר הזה בין סוכות לחנוכה מפורש גם בסוגייתנו, מיד לאחר הבאת הברייתא המצוטטת בתחילת עיוננו:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
שני זקנים היו בצידן,
אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל
זה נותן טעם לדבריו - כנגד פָּרֵי החג (=חג הסוכות! כאשר בכל יום של החג מקריבים מספר פוחת והולך של פרים)
וזה נותן טעם לדבריו - דמעלין בקדש ואין מורידין.

מכל מקום לפי דרכנו למדנו, שהפירוש הרגיל ל"מהדרין", מלשון הדר בעברית, הוא כנראה הנכון, ואין לפירוש מלשון הדר בארמית בסיס של ממש, ואף ברש"י בשיבוש המדפיסים יסודו. עם זאת אין בדבר כדי לסתור טענות לגבי איחורה של הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי, אם כי מסיבות אחרות.

[תוספת: על הערתי בעניין נוסח דפוס ראשון של רש"י כתב לי פרופ' פרידמן:

"הלל, שלום רב

תודה על הערתך בענין פירוש רש"י דפוס ראשון, ושם: המהדרין המצוה. ברש"י שברי"ף: והמהדרין את המצוה, וכ"ה ממש בשני כתבי יד שנבדקו (פרמה 2087; ניו יורק 841); וכ"ה באור זרוע ובר"ן על הרי"ף. מכאן כל סיכוי שזהו הפירוש האותנטי של רש"י, ולא כלפנינו. אכן כשעלה על לבי הפירוש "מחזר אחר המצות" דקדקתי בפירוש רש"י שאף לשונו עולה לשיטה זו. ראוי לברר מי הוא המגיה שתיקן כן כנגד הגרסה הנ"ל, הבאה גם בדפוס ונציה. הד"ר במובן חז"ר מאפיין את הארמית הבבלית, ושימושו כאן מצטרף לסימנים נוספים שכאן הוספה בברייתא על ידי תנא בבלאה (השווה כזה "תגרי חרך", מונח על פי ארמית מזרחית-סורית בברייתא שבבבלי, ראה תוספתא עתיקתא, עמ' 427, הע' 30).

בברכת חג אורים שמח

שמא פרידמן"

ויש להוסיף על דבריו שכן הוא בכ"י וטיקן 127 (גמרא עם רש"י). אמנם ריבב"ן פירש "והמהדרין - מחזרין אחר המצות". (העירני על כך עדיאל ברויאר)]


----

*ש"י פרידמן, "המהדרין מן המהדרין", לשוננו סז (תשס"ה) עמ' 153-160; הנ"ל, "שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית", ציון עא (תשס"ו), עמ' 5-40 [וכן במאמר קודם, "Uncovering Literary Dependancies in the Talmudic Corpus", The Synoptic Problem in Rabbinic Literature. Ed. by Shaye J.D. Cohen. Providence, RI: Brown University, 2000]

**השאלה מה-קדם-למה לא נהירה לי לגמרי. מהמאמר הראשון נראה שהוא יוצא מההנחה הספרותית (זו ברייתא בבלית ולכן סביר שלשונה יהיה מושפע מהארמית) ומגיע למסקנה הלשונית, ואילו מהמאמר השני והשלישי נראה שהכיוון הפוך - הוא מגיע מהניתוח הלשוני אל המסקנה הספרותית.

***במאמרו ב"ציון" מביא פרידמן גם טיעון תוכני לטובת איחור הברייתא - לא סביר שבית שמאי ובית הלל יחלקו רק במין דקדוק כזה, של המהדרין מן המהדרין, ולא בדין הבסיסי.וראה בפרוטרוט מאמרו של מ' בנוביץ, "הורדוס וחנוכה", ציון סח (תשס"ג), עמ' 24-30. ונראים הדברים באופן בסיסי, אף כי ניתן להעמיד מודלים שונים במקצת להתפתחות הברייתא ולגיבושה.

****אותו עניין אפשר אולי ללמוד ממטבע הלשון "המהדרין מן המהדרין". מטבע זו קשה, אם כי אפשר לפרשה כך: כשם שמצינו "דקה מן הדקה" (משנה יומא ד,ד), שמשמעותה "מכלל הדברים הדקים, יש לקחת את הדק ביותר", כך "מהדרין מן המהדרין" פירושו "מכלל האנשים המהדרין, יש לקחת את המהדרין ביותר". ועדיין, הלשון הזו, המשתמשת בפועל ולא בשם, כרגיל בלשון חכמים, אפשר שהיא עצמה רמז הברייתא כפי שהיא מנוסחת לפנינו.
[תוספת: העירוני ש"מהדרין *יותר* מן המהדרין מתאים יותר ללשון. ואמר לי פרופ' שלמה נאה שהמטבע "מהדרין מן המהדרין" (במובן של "יותר מן") מתאים למשמעות "הדר", אבל לא מתאים כלל למשמעות "חזר". מה זה "מחזרין יותר מן המחזרין"? (אך לענ"ד אפשר שהכוונה היא שהם מחזרים עוד יותר, וכיו"ב)]

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

למי להצביע? תרשים זרימה

צמד האחים הלא-מוסלמים (אחד מהם הוא ארי אייכלר) יצר עבורכם תרשים זרימה מקיף ומפורט, בשאלה הבוערת של החודשיים הקרובים:


ובאנגלית: