איך אחשורוש ויתר על בקשיש?

אתנחתא מאירועי היומיום, ברשותכם.

הרב מנחם בורשטיין הקשה בעלון "גילוי דעת" האחרון שלוש קושיות שהוא שואל במשך השנים וטרם קיבל עליהן תשובה מספקת. והן בקצרה: א. נגיד שהבננו למה אסתר לא רצתה להגיד את עמה ואת מולדתה. אבל מה כל כך קשה למלך לדעת דבר כזה, עם כל המוח'באראת שלו? ב. למה מרדכי לא מתחמק מהמן בכל פעם שהוא רואה שהוא מתקרב, ובכוונה עושה לו דווקא? בשביל זה לסכן את כל העם היהודי? ג. מה הסיפור של "הכסף נתון לך" שאחשורוש אומר להמן על ההצעה הנדיבה לעשרת אלפים כיכר כסף? ממתי מלכים מסרבים לבקשיש הגון?

אז הנה תשובותיי, חינם אין כסף:

א. נראה שהמלך פשוט רצה שלא לדעת. לפי חוקי פרס אסור למלכה להיות מי שאינה פרסייה (זו אחת מהקושיות שתמיד מקשים על ההיסטוריות של סיפור המגילה). אם לא יודעים, אז כבר יותר קל להעביר את זה. המלך רצה נשים יפות מכל הממלכה, ודווקא היה עדיף לו לא לבחור דווקא פרסית, ובמיוחד עדיף מישהי שעמה אינו ידוע, שבוודאי לא תתחצף. זה מתאים מעולה גם להתעלמות של המלך מהשאלה מיהו אותו עם שהמן רוצה להשמיד. הוא לא רוצה לדעת, וכך ידיו נשארות נקיות. Don't ask, Don't tell.
ב. השאלה נובעת מחוסר הבנה (רגיל למדי) של הסיטואציה של מרדכי. לא נאמר שכל מי שראה את המן עובר ברחוב השתחווה. רק ש"כל עבדי המלך אשר בשער המלך", דהיינו הנושאים בשררה משפטית-שלטונית, שאחד מהם היה מרדכי. ממילא מרדכי לא יכול להתחמק, שהרי זה היה מקום העבודה שלו, ואלו היו חלק מכללי הטקס. ואגב כן מתרגים גם בתרגום השבעים, שהכוונה היא לאנשי בית המשפט שבשער המלך.
ג. הבלשנית תמר עילם גינדין הסבירה את הביטוי "הכסף נתון לך" כתרגום מילולי מדי מפרסית עתיקה, שבה הביטוי ardatam tava dātam הוא גם "הכסף נתון לך" אבל גם "אתה נתת את הכסף". ולמעשה יש להוסיף על דבריה, שגם בניבים שונים של ארמית זו הדרך המקובלת; למשל בסורית, "עביד לך" פירושו "נעשה על ידיך" ולמעשה "אתה עשית". ואם כן, "הכסף נתון לך" פירושו "הכסף נתון על ידיך" (ובוודאי אפשר למצוא לא מעט מקומות במקרא ש-ל' מחליף את "על ידי"), דהיינו "אתה נתת את הכסף". ובמילים אחרות: תודה רבה על הכסף, כבר רשמתי אותו על החשבון.


ואם כבר הגעתם עד הנה, קחו עוד פירוש חדש שחשבתי עליו לפני כמה שנים (הוא עדיין נחשב חדש, כן?).כאשר המן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אחרי הסאגה של "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", אומרים לו זרש אשתו וכל חכמיו: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו". ומעודי לא הבנתי, מנין להם לזרש וחבריה אותה הבנה עמוקה ומהר"לית בסגולת ישראל, שדווקא אם הוא מזרע היהודים אז הוא ייפול לפניו. ובכלל איפה ראינו את זה עד כה? הרי האיבה של המן כלפי היהודים לא נבעה מאיזושהי סגולה, אלא סתם כי איזה יהודי אחד עצבן אותו.

לכן נראה לי פירוש אחר לגמרי:  להמן, לזרש ולחכמיו, הייתה ראייה מאגית שלפיה פרט אחד מייצג את הכלל כולו. אם מרדכי היהודי עצבן אותי, כל העם היהודי ראוי להשמדה. וגם כאן: אם החילתו לנפול לפני מרדכי היהודי, ממילא תמשיך ליפול לפני כל העם היהודי, ומזימתך להשמדה לא תצלח. והוא אשר אומרים זרש והחכמים: אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו - לֹא תוּכַל לוֹ, לזרע היהודים, כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו. 
עכשיו זה גם מסתדר יופי עם ההמשך, שבו באמת המן נופל גם לפני זרע היהודים כולו, ומזימת ההשמדה עצמה מתבטלת.

מה אתם אומרים?